זו אחת התופעות הנפוצות והמעצבנות בעולם: מניחים את האזניות לרגע אחד בכיס או בתיק, שולפים אותן אחרי דקה - ומגלים שהחוט התלפף ונקשר כאילו מעצמו בעשרות קשרים שונים. אם עד היום התיאוריה המובילה שלכם לתופעה הייתה שגמדים קטנים ומרושעים מתנפלים על האזניות שלכם ברגע שאינכם מסתכלים, מדענים מציעים תיאוריה חלופית ומתמטית למהדרין.
מבלי להיכנס להסברים, שקשה להבינם ללא תואר בפיזיקה, מתברר שהמבנה הנפוץ לחוטי שמע - אורכם, גמישותם והחומרים מהם הם עשויים - מעלה את הסיכוי ליצירת קשר למאה אחוזים בתנאים מסוימים. כלומר - האזניות עשויות כך שבסיטואציות מסוימות אין סיכוי שהחוטים לא יתלפפו.
בפועל, החוטים יוצרים באופן ספונטני לולאות, ואז עוברים בתוכן ליצירת קשרים נוספים. החדשות הטובות? חוטים קצרים חסינים כמעט לחלוטין לתופעה הזו, כמו גם חוטים קשיחים וגמישים פחות.
במילים פשוטות, האופן בו אנחנו אורזים את האזניות יוצר תמיד כמה קווין מקבילים של חוטים, שבשל הרכבם וגמישותם מתלפפים זה סביב זה במקביל. בניסוי שנערך בנושא, החוקרים קיפלו אזניות בקפדנות והניחו אותן בקופסה סגורה. אחרי כמה טלטולים האזניות כבר יצרו קשרים ומכאן המסקנה שכמה שניות אחרי שאנחנו מתחילים לזוז עם האזניות בתיק, הן כבר מתחילות להתלפף סביב עצמן.
המסקנה המרכזית מכל זה היא שחוטי האזניות, בניגוד למה שהיינו עשויים לחשוב, אינם נוגדים את חוקי הפיזיקה אלא פועלים בדיוק לפיהם. גם הפיתרון המסתמן בהתאם לתוצאות החישובים אינו תלוש מהמציאות: מעבר לשימוש בכבלים עבים וקשיחים יותר, או כמובן ויתור מוחלט על חיבורים חוטיים לטובת אזניות דיגיטליות אלחוטיות.
