בשבוע שעבר התבשרנו על תגלית היסטורית: תיעוד ראשון של גלי כבידה, שאת קיומם חזה איינשטיין עוד בשנת 1916, אך עד כה לא ניתנה הוכחה חד-משמעית לקיומם. בפשטות (עד כמה שניתן), גלי הכבידה הם חלק מתורת היחסות הכללית; לפי התיאוריה, הם מתווים את הנתיבים בהם נעים גרמי שמיים סביב כוכבים גדולים, המעוותים את המרחב-זמן בשל כוח הכבידה שלהם.
כדי להוכיח את קיומם של גלי הכבידה, מאות חוקרים השתתפו בניסוי של LIGO (מצפה אינפורמטר לייזר של גלי-כבידה - Laser Interferometer Gravitational-Wave Observatory), ובעת שהלייזר עבר בין המראות, כדי למדוד את המרחק, הוקלטו גם צלילים בתדר המאפשר לבני-אדם לשמוע אותם. חלק כבר מיהרו לכנות את הצליל הזה "הדופק של היקום".
מאחר שגלי הכבידה, שנדגמו, הפיקו אות חלש מאוד במכשירי המדידה, פרסמו המדענים גרסה מוגברת ומוגזמת במקצת של הצליל אותו הם הקליטו, אם כי בסרטון נוסף שפורסם מושמעת גם הגרסה המקורית של האות להתרשמות נוספת.
"לקחנו את האות המקורי, ושינינו מעט את התדר שלו, אבל זה עדיין האות שמדדנו בניסוי", הבהירה החוקרת גבריאלה גונזלס.
"אנחנו יכולים לשמוע אותם", מסבירה גונזלס. "אנחנו יכולים לשמוע את היקום. זה אחד הדברים הנפלאים לגבי זה. לא רק שעכשיו נוכל לראות את היקום, נוכל גם להקשיב לו". הקולות הספציפיים האלה נקלטו מהתנגשות של שני חורים שחורים, לפני 1.3 מיליארד שנים; אפשר רק לקוות שבעתיד הקרוב נוכל ליהנות גם מצלילים של אירועים קוסמולוגיים נוספים.
