מגלימת היעלמות עד החליפה של איירון מן: המצאות המד"ב שהפכו למציאות

שנת 2015 חלפה עברה לה ועדיין, הסקייטבורד המעופף של מרטי מקפליי שהובטח לנו במסגרת שנת "בחזרה לעתיד" איננו כאן. היינו שמחים לנסוע לנו ברחובות העיר על האברבורד מרחף וחבל באמת שזה עוד לא קרה, אך מצד שני, טכנולוגיות רבות, מרתקות ושימושיות בהרבה, שהומצאו גם כן בעולמות דמיוניים ומד"ביים, דווקא כן נמצאות על סף מימוש והפיכה למציאות בת ימינו (מונח גמיש שמכסה כל מדבר מכם ועד הנכדים, כמובן).

חיינו כבר מלאים בחידושים רבים שמקורם ביצירות מד"ב, המצאות כמו הדלתות הנפתחות שנהגו ב"מסע בין כוכבים" או צוללות, צאצא פיתוחי להמצאה פרי מוחו הקודח של ז'ול וורן, נראות לצעירים וילדים היום מובנות מאליהן. כמעט ההפך מבידיון. גם הטכנולוגיות הבאות עשויות בהחלט להפוך יום אחד, אולי אפילו בעתיד הנראה לעין, לחלק בלתי נפרד מחיי כולנו, אחרי שימצו את חייהן כארכיטיפים צבאיים. אז כשזה יגיע, רק תיזהרו בבקשה עם הלייטסייבר שלכם בתחבורה הציבורית.

יצירות רבות כמו סרטי "מלחמת הכוכבים" שזכתה זה עתה לריבוט מוצלח, או סדרות וסרטי "מסע בין כוכבים" לדורותיהם, וכמובן סיפורים וספרים מוקדמים להם, נשענים על הרעיון לפיו טכנולוגיה תוכל לאפשר מסע מעבר למהירות האור. עוד מוקדם להזמין כרטיסים לנופש על גבי סיפון האנטרפרייז אך התיאורטיקן והפיזיקאי המקסיקני מיגל אלקובייר הגה כבר לפני 22 שנה רעיון למנוע ייחודי על שמו, שיוכל לאפשר מסעות שכאלו, ואינו מפר את חוקי תיאוריית היחסות של איינשטיין. בשנים האחרונות הציע איקארוס אינטרסטלאר, גוף שנקרא על שם הבחור ההוא שעף קרוב מדי לשמש עם כנפיים מודבקות בשעווה במיתולוגיה היוונית, עיצוב לספינת חלל שתוכל לפעול בתיאוריה, על "האנרגיה האפלה" של היקום, ולאפשר מסעות בקצב גבוה ממהירות האור.

משחר המדע הבדיוני הקלאסי, כלי נשק מבוססי לייזר או אנרגיה היו פריט די בסיסי בארסנל, גלגול של האקדח הבסיסי של גיבורי המערבונים, אל ערבות החלל. אקדחי לייזר והמצאות דומות להן מלוות את האנושות עשרות שנים לכל הפחות, ואמנם אין תכניות להתחיל לייצר ולמכור פריטים שכאלו באופן מסחרי, אך כבר היום פועלות מערכות ירי מבוססות לייזר בשירות ספינות צי הצבא האמריקאי, עושות שימוש ברעיון הבסיסי של ירי מבוסס אנרגיה ולא חומר פיזי.

חליפות הסוואה חכמות, כאלו שיאפשרו העלמות מוחלטת לעוטים אותן, הן רעיון המופיע בשלל יצירות, בהן יצירת המופת הסייברפאנקית "נוירומנסר" מאת וויליאם גיבסון. חליפות שכאלו, המזכירות גם את גלימת ההעלמות של הארי פוטר אך אמורות לעבוד על קצת יותר מהוקוס פוקוס, אך גלגולן המודרני בהמצאתו של אדם הארווי, עוסק לעת עתה דווקא בהסוואת בעלי החליפות מעיני "האח הגדול", מערכות אבטחה וריגול למיניהן, בחסות לוויינים ואינספור מצלמות רחוב, המחוברות או לא מחוברות בכבל ישיר למחשבי ה-NSA ושאר ארגוני צללים. אם תרצו לחמוק ברחובות בלתי מזוהים, עד שתוכלו להפוך בלתי נראים באמת, הציצו בקולקציית הפריטים. ובאשר לדבר האמיתי, בשנה שעברה הודיע צבא ארה"ב רשמית על פיתוח של חליפת "היעלמות" שתאפשר לחיילים לתעתע באויב בשטח הפתוח, ותיכנס לשלב הבדיקות בתוך פחות משנה, בשיתוף עם חברות טכנולוגיה העוסקות בחומרי הסוואה מתקדמים.

הרעיון של מבני על אנושיים ברחבי החלל גם נולד בתור הזהב המוקדם של ז'אנר המד"ב, והתחבר ישירות לשלל חלקיקי מיתולוגיות ומעשיות שקדמו לו והובילו אליו, בין היתר ביצירות זכורות כמו "2001 אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק על תחנת החלל הענקית שלה, יקום "מסע בין כוכבים" ועוד. הרעיון של מושבות אנושיות של ממש על החלל עוד לא קרוב למימוש, אבל לפחות רעיון תחנת החלל האדירה הפך למציאות ב-1998 בזכות תחנת החלל הבינלאומית של נאסא, בהתבסס על מודל סטנפורד טורוס שפיתחה הסוכנות כבר בשנות השבעים.

במסגרת תחיית מותג "מלחמת הכוכבים" רבים העבירו ביקורת ובצדק על נדן חרב האור, או הלייטסייבר, של נכדו של דארת' ויידר, השם ייקום דמו. למרות שאפשר להדפיס היום בבית חרבות אור, עדיין לא מאוד מומלץ לגרור אותן לשדה הקרב, או אל מחוץ לגבולות רחבת פסטיבל אייקון בסינמטק. עם זאת, לפני כשנתיים, הודיעו חוקרים מאוניברסיטת הארוורד על פיתוח קרוב מאוד לרעיון, לפחות בקטע של אור שהופך "מוצק".

חליפות השלד (Exo Suits) הפכו ליעד לפיתוחים צבאיים בשנות השישים, בהשראה ישירה מעולם המד"ב אבל גם עולם החרקים - מהשלד החיצוני הנוקשה של רבים מהם. חליפות שלד הופכות נשיאת משאות כבדים לקלה בהרבה, ומאפשרות ללובש אותן להשקיע הרבה פחות אנרגיה בכל תנועה ותזוזה שהוא מבצע, כך שיוכל לתפקד לאורך זמן רב יותר, וברור איך גיבורים בחלל יכולים להנות מיתרונות אלו. הטכנולוגיה הזו כמו חברותיה, עדיין מחכה לנקודת הפריצה שתהפוך אותן לסטנדרט בשדה הקרב, אבל כבר כעת יש לא מעט דגמים חדישים ומבטיחים בשלבי עבודה שונים. חליפת Raytheon-Sarcos של הצבא האמריקני, Human Universal מבית Load Carrier, Hercule של חברת RB3D ועוד.

גם הרעיון הסטימפאנקי הבא נראה כמו עתיד שבשנות השמונים נראה כמעט וודאי, אבל עוד לא התממש. למרות התקדמות אדירה בטכנולוגיה לבישה, האפשרות להפוך טכנולוגית לחלק פיזי מגופנו היא עוד לא מציאות יומיומית (ומי שראה את הסרט החדש בסדרת "מקס הזועם" יודע בדיוק כמה חבל שכך). אמנם קיימות פרוטזות מתוחכמות מאי פעם, אך בינתיים נראה שהאנושות מעדיפה את כלי המחשוב והנשק שלה לא מחוברים לגוף באופן בלתי הפיך מדי, אך נסיונות והתקדמויות לעבר החזון נעשים כל הזמן, כולל מערכת Naida CI מבית Advanced Bionics שקיבלה את אישור הרשויות להתחיל בבדיקת שתל שיקשר באמצעות בלוטות' בין מכשירים שונים, ועצבי הראייה האנושיים. כי באמת, לא בהיתם בפיד שלכם מספיק קודם.