העיתונאי השבדי לא בזבז זמן, ושתי דקות לאחר שנכנסנו לרכב ההסעות שאל את הנהג "יש לכם פה בעיה עם הפליטים?". הנהג, חיוך קבוע על פניו, ענה שכלל לא. "יש הטבות כמו קצבה חודשית של 600 יורו קצבה ועזרה במציאת עבודה, אבל הם לא באים", הוסיף. "זה עניין של גיאוגרפיה", תחבתי את האף הישראלי שלי לשיחה, "יוון קרובה מפורטוגל". כולם הנהנו. הנהג גם חייך.
הפליטים הם בעיית ההווה והעתיד באירופה, אבל באנו לפורטוגל לראות דברים טובים יותר שקשורים להווה ולעתיד טכנולוגיה. ליסבון, בקצה אירופה, תמיד הייתה שער לעולם החדש, מגלי ארצות יצאו ממנה, ודי טבעי שגם בשורות וחידושים יוצגו בה.
רק שהחידושים הטכנולוגיים היו בתחום המדפסות, לא ממש מכשיר שמזוהה עם קדמה, אלא נתפש יותר כקופסה משרדית רועשת שמאלצת אותנו פעם ביומיים לסכן את נפשנו ולחלץ ממנה דף סורר שנתקע. הרי העולם כבר מזמן התקדם לאישורים במייל, חשבונות מקוונים, ספרים שאפשר לקרוא בטאבלט וקבצים בגודל טקסס שאפשר להעביר בקלות מסמארטפון לסמארטפון, אז מה פתאום חידושים בטכנולוגיית הדפוס? ובכלל, המילה הזאת דפוס, שבמאה ה-15 הייתה מסעירה כל כך, וכיום היא נשמעת כמו משהו מהמאה ה-15, כל כך לא קשורה לעידן הדיגיטלי, ננו-טכנולוגי ומהפכני שמתרחש סביבנו כרגע. זה לא להיות קצת כמו להיות דמות מצוירת שרצה מעל התהום בשיא כוחה, ומנסה בכל כוחה לא להביט מטה כדי לדחות את הנפילה?
"המוטו שלנו הוא ליצור טכנולוגיה שמשפרת את החיים לכל אחד בכל מקום", אמר דייוויד ריאן, מנכ"ל HP באירופה, המזרח התיכון ואפריקה. מטרה ראויה. אבל איך בדיוק מדפסות יעשו את כל זה? ולמה חושבים שניירות יהיו עדיין רלוונטיים לחיינו בשנים הקרובות, ומשקיעים כל כך הרבה בטכנולוגיה הזאת? את התשובות קיבלתי למחרת.
כשתרימו לרגע את הראש מהסמארטפון תגלו שאנחנו חיים בעולם מודפס. כן, יש כבר חשבונות שנשלחים במייל ואיש אינו שולח גלויה מטיול בחו"ל, אבל אם ניקח רגע אוויר ונביט סביב, נגלה עולם שמדפיס את עצמו לדעת.
חשבונות, מסמכי תאגיד, חוזי שכירות, עבודות לאוניברסיטה, דפי צביעה, ספרים, תעודות, דוחות חניה, תרשימי בנייה, חוברות הוראה, תיקים משפטיים, מזכרים מהביטוח, עיתונים, כרטיסי ביקור, תפריטים, וזאת רק רשימה ספונטנית ומהירה. אה, וצווי מילואים. חכו, עוד נגיע לצווי המילואים האלה בהמשך.
אז כשחברת HP מאווררת את המותג ומציגה פיתוחים עליהם עמלו אנשיה במשך כעשור, בכנס בינלאומי תחת הכותרת היומרנית printing reinvented, הדפוס מומצא מחדש, כולם מתייצבים. הארנה המודרנית והמרשימה של ליסבון נראית כמו צב ים ענק מבחוץ ומגדל בבל מבפנים. באולם הכניסה רחב הידיים שומעים בליל של שפות. הרבה חליפות מסביב. כאלף איש הגיעו, רובם מאירופה. אנשי עסקים, יזמים, מפתחים, סוכני שטח ועובדים של החברה, וגם כמאה עיתונאים. כולם כאן.
אחרי הכיבוד הקל נכנסנו לאולם המרכזי, כדי שסוף סוף יספרו לנו על מה המהומה. "לקוחות לא צריכים מדפסות אלא פתרונות, לא מוצרים אלא גמישות", פתח דייוויד ריאן, ובזה אחר זה עלו בכירי החברה, ותקתקו שעה של תצוגת תכלית בה הציגו את אסטרטגיית הפיתוח של החברה על סמך עבודת מחקר. הם פירטו בקצרה מה חשוב ללקוחות (צמצום עלויות, שיפור האבטחה, עבודה שוטפת ויציבות) ומה יסייע להם לצמוח (מגוון מוצרים, מגוון שירותים ופתרונות, ליווי כולל ומתמיד לאורך כל הדרך, ניהול ועדכון ברמה גבוהה של IT - טכנולוגיית מידע). לפי אחד הסקרים שהוצגו, 51% מבעלי עסקים ציינו שמה שחשוב להם כשהם בוחרים ספק זה שהם יוכלו לגדול איתו. ואת כל זה ניסו ב-HP להכניס למדפסת. ובכן, ייתכן שזה אפשרי.
נתונים מ-2014 מלמדים שעד להודעה חדשה התחביב העיקרי של האנושות הוא להדפיס. אמריקאי העובד בעבודה משרדית משתמש בממוצע בעשרת אלפים דפים בשנה, בכל שנה מודפסים בארה"ב לבדה 350 מיליון עותקים של מגזינים, שני מיליארד עותקים של ספרים ו-24 מיליארד עותקים של עיתונים. וזה רק בארה"ב, כן.
אלא שבניגוד לתפיסה כאילו מדפסת היא מוצר מיושן וארכאי שעתיד להיעלם מהעולם, המציאות מלמדת שמדובר בהייטק לכל דבר. המדפסת, אם תרצו, היא ידו הארוכה של המחשב. היא מחוברת אליו והוא אליה, צמד-חמד טכנולוגי, וכל המידע שיש לכם במחשב נמצא גם במדפסת.
"נושאים כמו סביבה וביטחון חשובים לדור המילניום", אומר אחד מבכירי החברה מיק הייז, ושם את אצבע במשפט אחד בדיוק על הנקודה שאליה חותרים תאגידי הענק בעולם - סביבה, ביטחון ודור המילניום. "אחרי שלקוחות הפכו תהליך אחד לדיגיטלי הם רוצים שכל יתר התהליכים יהיו דיגיטליים. בעבר המשרד היה לב העסק, הכול קרה בו, עכשיו אנשים עובדים מהבית או תוך כדי נסיעות, ומסמכים לא יכולים לחכות במשרד".
כשמחברים את העובדה שאנשים כיום עובדים מכל מקום לדור ה-Y שצמוד לסמארטפון באופן אבסולוטי ומהווה פלח שוק הולך וגדל של עובדים וצרכנים, ומוסיפים את החשש המתעצם ממתקפות האקרים ומגניבת מידע עסקי, מבינים שכל אלה מגיעים לידי ביטוי גם במדפסת הצנועה שיש לכל אחד בבית או במשרד. התחושה כאילו התכנסנו לדון בעולם של האתמול התפוגגה אט אט לחלל האולם. ואז גם הוצג עולם המחר.
אני לא עומד בראש תאגיד כלשהו, אולי רק בראש התאגיד המשפחתי הצנוע שלי, אבל ברור שעלות/תועלת היא לבו של כל עסק, ולכן כל חידוש ושיפור שמביא לייעול ורווח של כמה אחוזים בודדים, מתורגם למעשה למיליונים כשמדובר בחברות בינוניות וגדולות. מה שעבורנו, אנשי הלא-ראשי-תאגיד, נראה כמו חיסכון לא משמעותי של כמה שניות בהדפסה, עבור בעל חברה, והגודל גם במקרה הזה לא באמת קובע, הוא אורגזמה מתמשכת של חיסכון עצום וייעול של העסק. פחות אנרגיה ותקלות חוסכות לייצרן וללקוח כסף, מהוצאות על חשמל ועד אפשרות לספק מוצרים מהר יותר.
ואיך משיגים זאת? מאמ;לק לכם את מה שהוצג כטכנולוגיית ה-Office Jet pro: טיפול שונה לנייר, פחות תקלות, הדפסה דו צדדית במהירות שיא, מסך גדול ונוח כמו של סמארטפון עם חיבור לסלולרי/מחשב/טאבלט. חיסכון של 50% לעומת מדפסות לייזר, 30% יותר דפים בפחות זמן, חיסכון באנרגיה. יותר חכמה, יותר חסכונית, יותר אמינה. מילת המפתח, כבר הבנתם, היא יותר.
אם תהיתם פעם למה לעזאזל המדפסת מחרחרת ממאמץ בגלל כל דף שהיא יורקת ומדוע הניירות נתקעים בה, אז הנה התשובה שתגרום לכם להרים גבה, אפילו שתיים: מאז שיוהאן גוטנברג המציא את הדפוס המודרני בסביבות 1436 ועד ימינו, החלקים במדפסת זזים, ואילו עכשיו, לראשונה בהיסטוריה, כן כן, HP הציגה מדפסת עם טכנולוגיה ייחודית שבה כל החלקים קבועים ורק הנייר זז. שוב: עד עכשיו הכול זז, מעכשיו רק הנייר זז. המכונה מדפיסה 75 דפים בדקה, משני הצדדים, היא קטנה, חסכונית, ולא פחות חשוב - שקטה. Page Wide הם קראו לזה, ואני שואל, למה לקח לבני האדם כל כך הרבה זמן להגיע לזה?
אחרי שעה של מצגות והסברים, יצאנו לאולם המבואה להתרשם מהצעצועים החדשים שבקרוב יצאו לשוק. לידי עיתונאי טורקי בשם עלי, מאחוריי עיתונאי גרמני בשם בלאז, ושלושתנו עומדים מעל אחת המדפסות מסדרת ה- Office Jet proומחכים לתצוגת תכלית.
אחד הנציגים תקתק משהו לסמארטפון שלו, ולפתע המדפסת החלה לירות דפים צבעוניים מרהיבים של מצגת כלשהי במהירות. אה, והרעש, ובכן אין רעש. והערימה? עבה. והזמן? שניות. וזה כל מה שאני זוכר דוקטור. אולי זה האוויר של ליסבון, ואולי שנים של עבודה ליד מדפסות רועשות ומלכלכות, אבל לראשונה בחיי, כחכוח-כחכוח, התפעלתי, ובכן, ממדפסת.
ולא רק אני. גם הטורקי והגרמני, ועוד כמה עיתונאים שעמדו סביבה. המשכנו לעמדה אחרת, בה הוצבה מדפסת מאותו סוג אבל קצת אחרת, ואחריה לעוד ועוד עמדות בהן היו מדפסות מאותו סוג אבל קצת אחרות, ובכולן הסיפור, שאמור להפוך לעתיד המשרדי והביתי של כולנו, חזר על עצמו: מהיר, שקט, מדויק. מתי אוכלים פה צהריים באנטרפרייז?
כל הדיבורים על חיסכון ויעילות, ופחות חשמל, ועולם ירוק יותר וניצול זמן, וזה שזמן שווה כסף, עשו אותי רעב. אני יושב עם חברי המשלחת הישראלית מעל צלחות עמוסות אוכל. הם כאן כדי ללמוד את המכשירים החדשים. אתם לא עובדים בענף שבסופו של דבר יתכווץ, אני מתגרה באתי ועינב, שמנהלות את השיווק והמכירות של HP בישראל, הרי יום אחד כולנו נהפוך ל-PDF, לא?
"האנליסטים טעו בהערכות וחשבו שהנייר ייעלם מהר יותר, אבל המציאות שונה", עונה לי אתי ומזכירה לי שכולנו עדיין חיים בעולם של A4, "זה קורה לאט מאוד, ויש הרבה מאוד גופים וחברות שמחויבים להדפיס. בישראל דווקא מדפיסים יותר מבעבר, בניגוד למגמה העולמית". וכדי להוכיח את הטענה, שתיהן נותנות לי סקופ קטן: לראשונה זה שנים HP זכתה במכרז של מספר גופים ביטחוניים ובהם, טא-דם: צה"ל, המדפיס הלאומי. כן, אפשר להוסיף לדבקות במשימה, רעות וטוהר הנשק, את הערך ה-11 של רוח צה"ל: טופסיאדה.
הדגש החשוב ביותר של כל הפיתוחים שהוצגו הוא סנכרון מוחלט עם עולם המחשבים, דגש עצום על אבטחת מידע והתאמה לדור ה-Y, שאין לו כוח או חשק לתהליכים מורכבים. "הלקוח הישראלי אוהב מהר ואתמול", אומר יאיר, סוכן של החברה, "לאט לאט אנשים מבינים שכל המידע שבמחשב נשמר גם במדפסות, ואבטחת המידע חייבת להיות מתואמת ומשולבת".
אחרי ארוחת הצהריים, כל העיתונאים מרוכזים לשיעור כימייה. מסתבר שהדיו חזרה ובגדול, וב-HP רצו להראות לנו איך הם מייצרים דיו איכותית יותר. "הפיתוח של הדיו החדשה הופך את ההדפסה לזולה יותר, הדיו לא מתייבשת ויעילותה מאפשרת להדפיס יותר לאורך זמן", אמר המדען שעמד בראש צוות הפיתוח, וכשראה שחצי מהעיתונאים היו עדיין מעולפים מצלי הבשר, הבין שעליו לתפקד פחות כאיש מכירות ויותר כמופע רחוב של איש אחד. בזכות קצת הומור וכמה פעלולים כימיים שהציג, אנשים שמרו על ראש זקוף ועיניים פקוחות. היה דווקא מרענן לחזור למעבדה בתיכון, ולראות איך כמה טיפות לפה וכמה טיפות לשם מייצרות דיו שנשארת עמידה וברורה גם אחרי שהדף נרטב לגמרי ממים. אל תנסו את זה במשרד, כי לא בטוח שזה עובד עם קפה.
לקראת סיום אני יושב מול חאבייר ראגיו מברצלונה. מתחשק לי לשאול אותו איך זה לראות את ליאונל מסי מקרוב, אבל באנו לדבר על מדפסות. הוא בכיר בחברה ועסק לא מעט בטכנולוגיית ה-Wild Page. "היתרון שלנו הוא טכנולוגי כימי ומכני. יש טכנולוגיות IT שהן בלעדיות שלנו, וזה היתרון שלנו על המתחרים", הוא אומר. ומה עם מדפסות התלת-ממד שאמורות לשנות את העולם, אני שואל, בכל זאת בוער לי כבר להדפיס בבית בגדים לאישה וצעצועים לילדים. "D3 זאת טכנולוגיה פורצת דרך. כולם עובדים עליה במרץ, גם אנחנו, כדי שיהיה אפשר להשתמש במגוון רחב מאוד של חומרים. בתקופה הקרובה HP תצא עם בשורה גם בתחום הזה". יש למה לחכות.
העולם הישגי ותחרותי יותר, כולם דוחפים קדימה, בכל תעשייה. קצה הפירמידה צר ונותר רק למעולים ולסתגלנים. השיפורים המינוריים לכאורה, הם אלה שעושים את ההבדל כשנקבע מי הזוכה במכרז או כשהלקוח הפרטי שולף את הארנק ורוכש מוצר. המשחק השתנה החברות הן שצריכות להתאים את עצמן אלינו, ומי שלא תבין את זה תגלה שהפסידה בו.
לקראת סיום הכנס אני יוצא מהארנה ופונה ימינה לכיוון קניון ואסקו דה גאמה. גם קניון יש פה על שמו של מגלה הארצות האגדי. האזור בו אנו נמצאים שופץ לחלוטין לכבוד אירוח התערוכה העולמית אקספו 1998. האדריכלות המודרנית מרהיבה, ויחד עם הנוף הקסום של נהר הטז'ו בירת פורטוגל נראית כמו מקום טוב להיות בו. בדרך אני עובר בשדרת הדגלים שמחוץ לארנה. הציבו אותם לפי האלפה-ביתא כך שדגל ישראל ניצב צמוד לדגל איראן. מצחיק. אני נזכר בדבריו של דייויד ריאן על "טכנולוגיה שמשפרת את החיים לכל אחד בכל מקום", ויודע שאת הטכנולוגיה שתדפיס את הסכם השלום בין המדינות ייקח שנים עד שימציאו.
הכותב היה אורח חברת HP בפורטוגל
