הפיגוע המחריד שזעזע את רחובות איסטנבול בסוף השבוע האחרון לא בלבל את מקבלי ההחלטות בישראל. בטורקיה הסתובבו עדיין ישראלים מנותקי קשר, משפחות נפגעים ניסו לוודא מה עלה בגורל יקיריהם בתוך עננה של שמועות וחצאי עובדות, אבל במשרדי הממשלה כבר סומנה המטרה. אירם אקטאס, חברה זוטרה במפלגת השלטון AKP, העלתה זמן קצר לאחר הפיגוע ציוץ ובו ייחלה למותם של הפצועים הישראלים בפיגוע. משרד החוץ וראש הממשלה התקוממו מיד בהודעות רשמיות. נתניהו עשה את מה שהוא עושה טוב מכל והנחה מישהו לעשות משהו, ותוך זמן קצר עשתה הנזיפה מישראל הפגועה את דרכה היישר למשרדי המפלגה האנטישמית.
על אף שהיחסים בין טורקיה וישראל רחוקים מאוד מאידיליה, חברת המפלגה הסוררת הודחה זמן קצר לאחר הגעת המחאה הישראלית. לא הועלו תירוצים, לא נאמר "כן, אבל", שמעון ריקלינים לא נשלחו לאולפני הטלוויזיה כדי לספר שהישראלים התחילו קודם. אקטאס נשלחה אחר כבוד אל ביתה וסיימה את הקריירה הציבורית שלה. ומה קורה כשצייצנים ישראלים בכירים יותר או פחות ממלאים את הרשת בתגובות לפיגועים שבהם נרצחים בני עמים אחרים? ובכן, למשרד החוץ אין זמן לזוטות שכאלה, ומשרד ראש הממשלה? איך אתם לא מתביישים לדבר על דברים כאלה כשארגון בוגדני כמו "שוברים שתיקה" מסתובב חופשי ברחובות.
נכון לכתיבת שורות אלה קיפחו את חייהם 34 אזרחים בלגים במתקפת הטרור הקטלנית בבריסל. התוקפים התמקדו בבירת האיחוד האירופי כסמל לאורח המערבי השנוא עליהם כל כך, מסר לכל מי שחושב שחיים של חופש ושוויון הם ערכים שראוי לקדש. ובמקביל בישראל, זו שסערה רק לפני מספר ימים על מקרה הפוך, מיהרו הגולשים העולצים אל המקלדות. הם הרי הזהירו את הגויים העיוורים האלה כבר חודשים לפני כן, אבל הם לא הקשיבו. ככה זה עם מי שמקבל פליטים, חבר'ה. רציתם להושיט יד לאנשים שהופגזו, הושפלו וסולקו מביתם? עכשיו תשלמו את המחיר.
השמחה הזאת לאיד אינה רק מנת חלקם של היותם זימרים, הנועם פתחים ו"הצלים" של העולם. דן מרגלית, מהעיתונאים הבכירים ביותר בישראל, מיהר לקשור שוב את הכל לגוף החבוט ביותר במדינה בימים אלה. "מי יהיה הראשון להסביר כי ישראל אשמה בטרור בבריסל ושזה 'בגלל הכיבוש'"? שאל, "קדימה למקלדת, חנין זועבי, גדעון לוי, אילנה המרמן, סמי מיכאל ו'שוברים'". הטקסט המביך הזה מזכיר כמה ליבון השנאה בימים אלה הוא ממש לא רק מנת חלקם של קנאי דת מוסלמים, זהו חלק טבעי מכל שיחה בכל נושא, גם כאלה שאינן קשורות לישראל בשום צורה. אם חברת פרלמנט צרת מוח לא תרים לנו להנחתה, נמצא אותה בעצמנו. איזה מזל שאתם קיימים ארגוני שמאל ומפלגות ערביות. אגב, אם חשבתם שלהיטפל למרגלית זה אישי, תראו את תגובתו של עמית סגל. כמעט אפשר לראות את החיוך מהצד השני.
ולסיום סיומת, הגיע הנאום של ראש הממשלה מול יהודי ארה"ב ששלח מסר לכל העולם. האיש שלא התבייש לקרוא ליהודי צרפת לברוח ולעלות לישראל כשפריז עדיין מלקקת את פצעיה, לא יפספס הזדמנות לקשור את הכל מול באי ועידת איפא"ק. "קיים קשר בין הפיגועים בטורקיה, פריז, קליפורניה, בריסל וחוף השנהב", קבע האיש ש"לא פסל" את האפשרות שהמחבל באיסטנבול כיוון את עצמו על ישראלים, על אף שבאותו זמן לא היתה כל אינדיקציה כזו. כשרוקדים על הדם אין זמן לבדוק את העובדות - כל מה שנדרש הוא מבט של "אמרתי לכם", הצהרה לא מחייבת על אחדות כוחות (ישראל הרי מתכוונת לשגר כוחות לבריסל כדי להתמודד עם האיום) והקשר מביך בין פליטים לפיגועים.
ההבדל בין שנאת אדם שמובילה לרצח מתועב ושנאה שמובילה לשמחה על אותו הרצח, ממש לא גדול כמו שחלק מ"אושיות הרשת", העיתונאים והפוליטיקאים בישראל חושבים לעצמם. אלה וגם אלה דורסים ברגל גסה את הערכים של העולם המערבי. ההבדל הוא שבזמן שאנשי הטרור מתגאים בסבל שהם מטילים על האנושות, השמחים לאיד מתחבאים מאחורי מקלדות והצהרות של ביטחון. אם מישהו בעולם היה מעז לטעון שפיגוע טרור בישראל מעיד על חוסר יכולת להתמודד עם המציאות (למשל, להקל על חייהם של הפלסטינים), הוא היה הופך למטרתם של כל מגיבי הארץ. אבל אם הם בצד השני? שימותו.