חוקרי מעבדת האינטליגנציה המלאכותית של גוגל החליטו לחלוק עם העולם ניסוי מסקרן שהם ערכו לאחרונה - תוכנת מחשב שמסוגלת לכתוב שירים. התוכנה סרקה לא פחות מ-11,000 יצירות ספרותיות מז'אנרים שונים, ולאחר מכן סופקו לה משפט הפתיחה ומשפט הסיום של השיר; מנגנון האינטליגנציה המלאכותית התבקש להשלים את כל השורות שביניהן.
התוצאה הייתה שיר יבשושי, אולי לא יצירת מופת - אך גם לא משהו שנראה בבירור כטקסט אוטומטי. "זה גרם לי לרצות לבכות, אף אחד לא ראה אותו מאז", כתבה האינטליגנציה המלאכותית של גוגל באחד הבתים. "זה גרם לי לחשוב שלא בנוח, המחשבה גרמה לי לחייך, הכאב היה בלתי נסבל. הקהל שתק, האדם צעק, כך סיפר הזקן". אנחנו בהחלט יכולים לחשוב על כמה להקות רוק שהיו מצליחות להקליט להיט על בסיס השורות הללו.
מדוע בעצם משקיעה גוגל משאבים לא מעטים בפיתוח ניסויים כאלו? מטרת החברה אינה, כמובן, למכור ספרי שירה, אלא לשפר את מנגנון החשיבה של האיטליגנציה המלאכותית של רשת הפרסום שלה. תוכנה שמסוגלת לכתוב שיר באופן עצמאי היא תוכנה שמסוגלת לתקשר עם הגולשים בשפה טבעית ולהציע להם הצעות מסחריות שונות באופן שלא יראה בוטה או מנותק.
השיר המלא:
לא.
הוא אמר.
"לא", הוא אמר.
"לא", אני אמרתי.
"אני יודעת", היא אמרה.
"תודה לך", היא אמרה.
"בוא איתי," היא אמרה.
"דבר איתי," היא אמרה.
"אל תדאג לגבי זה," היא אמרה.
זה גרם לי לרצות לבכות.
אף אחד לא ראה אותו מאז.
זה גרם לי להרגיש שלא בנוח.
אף אחד לא ראה אותו.
המחשבה גרמה לי לחייך.
הכאב היה בלתי נסבל.
הקהל שתק.
האיש קרא.
הזקן אמר.
שאל האיש.
הוא שתק רגע ארוך.
הוא שתק לרגע.
היה שקט לרגע.
זה היה חשוך וקר.
השתררה שתיקה.
הגיע תורי.
אין אף אחד אחר בעולם.
אין אף אחד אחר באופק.
הם היו היחידים בעלי החשיבות.
הם היו היחידים שנותרו.
הוא היה צריך להיות איתי.
היא הייתה צריכה להיות איתו.
נאלצתי לעשות זאת.
רציתי להרוג אותו.
התחלתי לבכות.
פניתי אליו.