בניגוד לתהליכים היסטוריים אחרים, לא צריך ועדת חקירה כדי להבין מה נשתנה הלילה הזה; האשמות או האחראיות לכך (תלוי במי אתם תומכים) הן בראש ובראשונה הרשתות החברתיות, שכבר זכו לעדנה באביב הערבי ובסוף השבוע הזו הוכיחו סופית שהן חזקות כמו כלי התקשורת המסורתיים, ואפילו יותר במקרים מסוימים. מקרים מסוימים בדיוק כמו ניסיון הפיכה. אם באביב הערבי נעזרו הפעילים בארצו המזרח התיכון וצפון אפריקה לתאם את המאבק ברחובות, מבלי שהמשטר הצליח לשמור על הקצב ולעקוב אחריהם, כעת הטכנולוגיה החברתית סגרה מעגל ולא רק לקחה חלק פעיל בהפיכה אלא קבעה בפועל את תוצאותיה.
הפיכות צבאיות, יגיד לכם כל סטודנט מתחיל ללימודי המזרח התיכון, הן חלק בלתי נפרד מהתרבות הפוליטית בטורקיה. מאז ימי אטאטורק שומר הצבא בקנאות על אופיה החילוני והדמוקרטי של המדינה, אבל משהו אמש לא עבד להם כמו שצריך. חלק מהקצינים שהובילו אמש את ההפיכה כבר השתתפו בכמה הפיכות מוצלחות ולרגע הם דמיינו שאנחנו בפתח של עוד הפיכה קלאסית - הצבא נפרש בכל הנקודות החשובות ברחבי המדינה ובעיר הבירה, כלי התקשורת המסורתיים זכו לביקור של החיילים ולרגע נדמה היה שארדואן נמלט לאיזה בונקר כמו אחרון הרודנים.
אבל, כאמור, התמונה השתנתה תוך כמה שעות וההפיכה הפכה לניסיון הפיכה כושל. צבא טורקיה הכריז כי הוא "השתלט על המדינה למען הסדר הדמוקרטי ולמען שימור זכויות האדם". בהודעה ששידר הצבא ברשת TRT הממלכתית, לאחר שהשתלט עליה, הכריז על תחילתו של שלטון צבאי ועל עוצר בערים. אם פעם זה היה מקור מידע שנחשב לאמין, אמש נתקלו ההודעות המכובסות הללו בחומה של שידורים חיים שפירקו את טענות הצבא פריים אחר פריים בשיטתיות.
השידורים החיים של פייסבוק וטוויטר (באמצעות פריסקופ) לכדו את המציאות בשטח, ולא את המסרים הנקיים שהצבא רצה לשדר. עשרות מוקדי שידור חי ספונטניים מרחבי המדינה ליוו את ניסיון ההפיכה הזה. דיווחים חיים מכל קרן רחוב וכל בניין משרדים הפתיעו את ראשי הצבא, שלא נערכו לכך. ההודעות שהם הפיצו לעיתונות נראו כמו ניסיון פתטי להישאר רלוונטיים ובעוד קרייניות המומות נתנו במה למסרי הגנרלים, את המציאות בשטח לא ניתן היה לעוות - התמונות דיברו בעד עצמן - והן הגיעו לתושבים ולשאר העולם הרבה יותר מהר והרבה יותר בקלות.
צלמי הקרבות המפורסמים של סוכניות הידיעות הפכו לדנוזאורים, שמאחרים לעלות על הרכבת פעם אחר פעם. תיעודים זרמו באופן ספונטני מעשרות ואפילו מאות מוקדים במהלך הלילה; חלקם באורך של כמה שניות, חלקם באורך של כמה עשרות דקות, חלקם משעממים, חלקם דורשים צפייה חוזרת אבל כולם מגיעים מהאנשים שנמצאים שם - זו אותנטיות שקשה לשכפל, אם בכלל, בכלי תקשורת מסורתיים. אלה החיים עצמם ושם התקבלה ההחלטה של התושבים האם לזרום עם ההפיכה הצבאית או להחזיר את השלטון לידו של ארדואן. זו חכמת ההמונים האמיתית.
בהצהרה שהעניק הרמטכ"ל בפועל של טורקיה, אומיט דונדר, הוא הביע את הערכתו לעם הטורקי: "ניסיון ההפיכה הופסק בידי העם שיצא לרחובות ומנע יחד עם כלי רכב צבאיים את הצלחת הניסיון הזה", הוא אמר. "זה היה שיתוף פעולה היסטורי בין העם הטורקי והממשלה". ושיתוף הפעולה הזה התאפשר אך ורק תודות לרשתות החברתיות. זה היה הניצחון של צוקרברג הרבה יותר מהניצחון של ארדואן.
שתי תכונות הפכו את הרשתות החברתיות לכוח חזק כל כך: הפיזור של מקורות המידע והמהירות בה מידע הועבר מראש הפירמידה ישירות לכיסם של התושבים עצמם. ואכן, במקום להסתגר בבתיהם, כפי שהורו להם ראשי הצבא באמצעות כלי התקשורת המסורתיים, תחנות הרדיו ורשתות הטלוויזיה, ניסיון ההפיכה זכה לתגובות אלימות במיוחד מצד תומכי הנשיא ארדואן, שיצאו לרחובות ולחמו יחד עם כוחות הביטחון הנאמנים למשטר בחיילים שניסו להשתלט על המדינה.
הסיבה שאותם תושבים לא נדבקו למסך בביתם היא שהם ידעו, כאמור, שהאמת נמצאת בפייסבוק ובטוויטר הרבה יותר משידורי החדשות בטלוויזיה, והסיבה השנייה היא שהם שמעו את הנשיא שלהם קורא להם לצאת לרחובות, ממש בלב ההתרחשות.
סיבה נוספת הייתה העובדה שארדואן הנעדר בפועל היה נוכח היכן שחשוב באמת - בתודעה. הוא השתמש באפליקציית המסרים המיידית "פייסטיים" של אפל כדי להתראיין למהדורת החדשות היחידה שעוד שידרה באותן שעות והפגין קור רוח ברגעים שבהם נקבע בתודעת הטורקים מי ישלוט במדינה. האייפון שמילא את המסך היה מראה חריג בנוף אבל זו הייתה מטאפורה לכל הסיפור של הערב הזה - המסך הקטן האישי הוא המדיום והמסר יחדיו. זו הייתה מהפכת הסלולר והרשתות החברתיות שניצחה את מהפכת הטנקים והחיילים; הלייק ניצח את הקליע, הלייב ניצח את המסר המוקפד והמנוסח.
