כשבחברת המשחקים הצרפתית Ubisoft החליטה לפני כשנתיים לנסות ולהתחרות ב-GTA בז'אנר "העיר הפתוחה" - כלומר משחק בו אתם יכולים לגנוב מכוניות, לפרוץ לבתים ובאופן כללי לעשות מה שמתחשק לכם - התוצאה הייתה Watch Dogs. משחק הפעולה המוצלח הצליח לסחוף את הגיימרים אבל הוא לא ממש מסוגל להשתוות לרמתם של המתחרים הוותיקים.
החידוש המרכזי שלו היה עולם של האקרים, בו כל מערכת דיגיטלית היא הזדמנות לפריצה. זה עבד היטב אך העלילה והדמויות היו חלשות. בתור משחק המזמין אתכם לפרוץ למכונית, לדרוס את בעליה, לחסל את כל השוטרים שהגיעו לעצור אתכם, ולצפות ששתי דקות אחר כך כולם ישכחו לגמרי מכל העניין, Watch Dogs המקורי לקח את עצמו ברצינות תהומית. בז'אנר שבו משחק אמור להציע שבועות, או חודשים, של כיף רבים מהגיימרים ששיחקו בו מיצו את החוויה תוך כמה ימים.
לכן, אנחנו שמחים לבשר ש-Watch Dogs 2 מצליח לתקן כמעט את כל מה שהיה טעון שיפור, וסוף-סוף מיישר קו עם המשחקים הטובים ביותר בז'אנר. הדמויות שונות לחלוטין, העלילה כיפית וממכרת, משחקיות ההאקינג מוצלחת עוד יותר והמשימות ברובן תענוג. זהו בקלות משחק העולם הפתוח הטוב ביותר של השנה, והתזמון לצאתו לא יכול היה להיות מוצלח יותר.
מטרילים את העיר
את מקומה של שיקגו האפלה והעגמומית תופסת הפעם סן-פרנסיסקו, שנראית כמו שחזור מדויק למדי של המציאות. במקום טרגדיה משפחתית מטופשת, כוכבי העלילה הם האקרים צעירים שאיסוף מעריצים מעניין אותם באותה מידה, אם לא יותר, מהאידאולוגיה. הגיבור הראשי, מרקוס הולווי, הוא טרול אינטרנט פרוע, וכבר בתחילת המשחק תזכו לגנוב מכונית מהסט של סרט אקשן הוליוודי, לפרוץ לקודש הקודשים של הכנסייה הסיינטולוגית וגם לחבל בתכניות ההשקה של מערכת הפעלה חדשה מבית ענקית מחשוב מוכרת.
האווירה הכללית מזכירה את זו של סדרת Saints Row האהובה, אך האקשן הרבה יותר מהודק. הטכנולוגיה המוצלחת של Ubisoft הופכת את העיר למקום חי ודינמי, שנראה מצוין בעיקר על קונסולת פלייסטיישן 4 פרו החדשה, שם התצוגה חדה וברורה במיוחד. על פלייסטיישן 4 הרגילה ואקס-בוקס וואן, הנאלצות להסתפק בחומרה מעט חלשה יותר, תתקלו לעתים בהאטות מעצבנות בקצב המשחק, אם כי לא מדובר בתקלות שוברות משחק וייתכן בהחלט שיתוקנו בקרוב.
כמעט כל משימה במשחק ניתן להשלים בשתי דרכים - הסתערות חזיתית, שלא ממש מתיישרת עם אופיין שוחר השלום של רוב הדמויות אך בכל זאת יכולה להיות כיפית מאוד לעתים קרובות, או התגנבות חשאית פנימה תוך שימוש במיטב הטכנולוגיה. האפשרות השנייה מאתגרת יותר בדרך כלל וגם מהנה יותר. מגוון הכלים העומד לרשותכם כולל רובוטים ורחפנים, פריצה למערכת מחשב על מנת לפתוח ולנעול דלתות ושערים, והפיכת מנגנונים אלקטרוניים שונים לפצצות זמן, בין אם במטרה למשוך את תשומת הלב של השומרים הרחק מכם, או לפגוע בהם ישירות.
תפוס את ההאקר
בזמן שאינכם עסוקים באחת ממשימות המשחק, עלולים שחקנים אחרים בעולם המקוון לנסות ולתקוף אתכם. מטרתם אינה להרוג, אלא לגנוב כסף מהארנק הווירטואלי שלכם, בעוד שאתם מחפשים בקדחתנות את ההאקר האנושי מבין עשרות העוברים והשבים. זה יכול להיות כיף או מטריד, ואם אתם חשים כי מדובר בטרחה מיותרת תוכלו להפוך את חווית המשחק שלכם לפרטית ולחסום שחקנים אחרים מלנסות ולשדוד אתכם.
אלמנט ריבוי-שחקנים נוסף ומקורי אף יותר הוא שבמהלך מרדפי משטרה, אם תגיעו לרמת הקושי הגבוהה ביותר (כדי שזה יקרה תצטרכו להיות מרושעים ממש, ברמה של טבח המוני), מי שירדוף אחריכם לא יהיה המחשב אלא שחקן אחר. זה הופך את הקרב לקשוח במיוחד, וקשה מאוד לנצח את כוחות המשטרה המתוגברים. היות שאין לכך השלכות כמעט זה לא נורא להפסיד, ובסך הכול נראה שבחברה הצליחו לשלב היטב מרכיבי אונליין במשחק מבלי שירגישו כתוספת כפויה ומיותרת.
אם ב-Watch Dogs המקורי הקדישו המפתחים את רוב זמנם במיני גימיקים, שאמורים לבדל אותו מיתר משחקי הז'אנר, הרי שהפעם השקיעו הרבה יותר בעלילה ובחווית השימוש והעסק באמת עובד. כל עוד לא תצפו לחוויה ריאליסטית בסגנון "מר רובוט", או למשחק שבאמת ילמד אתכם איך לפרוץ למחשבים, מצפה לכם חוויה כיפית ומשעשעת.