יותר מדי משחקי מחשב חדשים מנסים לפנות לקהל רחב ככל הניתן. משחק פעולה שמתאים הן לחובבי האקשן והן לחובבי ההתגנבות, משחק תפקידים המיועד גם לשחקנים שאוהבים להתעמק ביצירת כל דמות וגם לאלו שמעדיפים לקבל הכול מוכן ועוד. בדרך כלל, התוצאה הסופית היא משחק שלא מצטיין בשום תחום, ובעיקר לא מחדש דבר. For Honor, לשם שינוי, לא סובל מהמחלה הזו.
מדובר במשחק לחימה שיודע בדיוק מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול - סימולציית לחימה מימי הביניים, המפגישה בין לוחמים אגדיים שונים עם ציוד מגוון; אין הנחות ואין קיצורי דרך. אם הרעיון הזה לא נשמע לכם מדליק, פשוט אין לכם מה לחפש במשחק הזה. עבור אלו שדווקא כן יתלהבו, ממתינה חוויה מסקרנת, אם כי כזו שמרגישה בינתיים יותר כמו יריית הפתיחה מאשר הקרב האמיתי.
סמוראים נגד ויקינגים
סיפור הרקע של For Honor הוא קשקוש מוחלט שמנסה ללא הצלחה להסביר כיצד קרה שלוחמים סמוראים, ויקינגים ואבירים מצאו עצמם במערכה זה מול זה. גם באיומי גרזן לא נוכל להסביר לכם מה קורה שם, כי בעצמנו לא ממש הצלחנו להבין. אבל זה בסדר גמור להמציא תסריט מופרך לחלוטין רק כדי שאפשר יהיה להוציא ממנו קרבות מדהימים. במקרה הזה ציפינו לגישה הרבה פחות רצינית לתסריט.
סיפור הרקע באמת חסר חשיבות כי הקרבות מדהימים ואין צורך לדעת דבר כדי להפוך למכונת לחימה משומנת. For Honor מצליח לשלב בין שליטה פשוטה יחסית לעומק בלתי נדלה, כמו משחקי המכות האיכותיים והאהובים ביותר. אל תצפו להסתער על האויב ולערוף את ראשו בשתי לחיצות; הקרבות כאן מתמקדים בעמידה איטית ומתוכננת, תגובות מדודות וחכמות למהלכי האויב, וניצול הזדמנויות של רגע על מנת להפוך את פני המערכה.
המשחק כולל כרגע 12 גיבורים שונים, לכל אחד מהם ציוד וכלי-נשק משלו הכופים סגנון לחימה אחר ומעניין. בהכללה נוכל לומר שהסמוראים מציעים סגנון לחימה מהיר המנצל היטב את תנאי השטח, האבירים מסוגלים לספוג כמות לא קטנה של פגיעות בכדי להכין את הקרקע למהלך אחד עוצמתי, בעוד שהוויקינגים פועלים היטב בכוחות משותפים. פרט למהלכים הבסיסיים מחזיק כל גיבור גם בכמה מהלכי-על חזקים במיוחד (Feats), המציעים הזדמנות נוספת למהפך ברגע המתאים.
קרבות מעולים, דרוש עוד תוכן
מצב העלילה לשחקן יחיד מתאים יותר כהכנה לקרבות מרובי המשתתפים מאשר חוויה העומדת בפני עצמה. הסיפור, כאמור, לא שווה התייחסות, והשלבים חוזרים על עצמם וסובלים מיריבים ממוחשבים צפויים. לעומת זאת, בקרבות מרובי השחקנים המצב שונה לחלוטין, בייחוד במצב Dominion שמהווה את לב חוויית המשחק כרגע - שתי קבוצות, של ארבעה גיבורים בכל אחת, מנסות להשתלט על נקודות במפה, באתגר המשלב בין טקטיקה ולחימה בשטח.
יש גם מצב משחק פחות אסטרטגי, בו המטרה היא פשוט לחסל את כל חברי הקבוצה היריבה ללא אפשרות לחזור למשחק אם הרגו אתכם. אפשרות משחק נוספת היא דו-קרב אחד על אחד - האתגר העילאי למערכת הקרבות המרתקת של המשחק. כל ניצחון מאפשר לכם לצבור נקודות המשרתות את הצד בו בחרתם במלחמה, ואמור לגרום לכם להרגיש כחלק ממשהו גדול יותר. הקונספט מעניין.
ואולי זו הדרך הנכונה להתייחס למשחק כולו. For Honor יוצר את התשתית למשחק לחימה מרתק, באמצעות מערכת קרבות מעמיקה ויוצאת דופן. הוא קצת דל בתוכן, בוודאי לשחקן יחיד, אך גם מצבי ריבוי שחקנים נוספים ועוד מפות לא יזיקו לו. מדובר מבחינת המפתחים בבלון ניסוי, אם יצליח ייתכן בהחלט שנראה עוד הרבה ממנו. אם לא, כנראה יישאר כמשחק קאלט קטן יחסית עם כמה מאות אלפי גיימרים מכורים בכל רחבי העולם.
>> לעוד כתבות מעניינות - עקבו אחרינו גם בפייסבוק.