סוכנות החלל האמריקנית הגיעה לנקודה בה יכולתה מוגבלת לחקור את החלל החיצון באמצעות טלסקופים המוצבים על כדור הארץ או במסלול סביבו. בשל המרחקים העצומים בין מערכת השמש שלנו לגופים שמימיים אחרים, כל המידע שיש לנו על כוכבי הלכת המרוחקים שנות אור מאתנו מסתכם בפיקסלים בודדים. כעת מציעים חוקרים שיטה אפקטיבית יותר, שתנצל את השמש עצמה לצורך מחקר אסטרונומי.
תיאוריית היחסות של איינשטיין קובעת כי כוח המשיכה של עצמים גורם לחלל - ולכל מה שבתוכו - להתכופף סביבם. העיוות גדל ככל שהעצמים גדולים יותר, ואין במערכת השמש שלנו גוף גדול יותר מהשמש עצמה. ניצול אפקט זה יכול לאפשר צפייה במרחקים עצומים של מאות שנות אור וצילום תמונות שיחשפו בפנינו את היקום כפי שמעולם לא ראינו בעבר. זו תהיה פריצת דרך היסטורית שקשה להעריך את השלכותיה במלואן בשלב הזה.
כמובן שלא מדובר בפרויקט פשוט: טלסקופ חלל שינצל את השמש לצורך תצפיות, חייב להיות ממוקם במרחק של כ-AU550 - שזה פי 550 מהמרחק בין השמש לכדור הארץ. מדובר בנקודה הנמצאת הרחק מחוץ למערכת השמש שלנו, ובאמצעי השיגור והתעופה הנפוצים כיום, מסע לנקודה הזו עלול לארוך מאות שנים. לחללית וויאג'ר, הנמצאת במרחק של 137AU, נדרשו כ-40 שנים כדי להגיע לשם. עם זאת, פריצת דרך בתחום בהחלט אפשרית בטווח השנים הקרובות, ובנאס"א רוצים להיות מוכנים ליום שבו טלסקופ השמש יוכל להפוך מחזון פרוע למציאות.
>> לעוד כתבות מעניינות - עקבו אחרינו גם בפייסבוק.
