בשנת 1997, לפני עשרים שנה בדיוק, הוציא הקומיקאי האגדי ג'ורג' קרלין את ספרו "נזילות מוח" והחליט לפתוח אותו עם תלונות על "אנשים שצריכים למות" לשיטתו. בראש הרשימה עמדו אנשים שמשלמים על מוצרים לא-יקרים עם כרטיס אשראי. "צימוקים מצופים בשוקולד הם לא רכישה מז'ורית. תתארגנו על קצת מזומן. אף אחד לא צריך לשלם עמלה על סוכריות טיק-טק, והכי גרוע - אתם תוקעים את התור. עומד לפניי איזה דביל עם פאוץ' ומחכה לאישור מחברת האשראי שלו בשביל שקית צ'יטוס. תדאג שיהיה לך קצת מזומן בכיס".
מדהים לראות איך לפני 20 שנה כרטיסי אשראי היו כל-כך מוקצים, ואפילו שנואים על חלקים גדולים בציבור - בוודאי באמריקה - שם נאלצו לשלם עמלות גבוהות על השימוש באשראי. העובדה שקרלין בחר לפתוח את הספר שלו בתלונות על אנשים שמשתמשים באשראי אינה מקרית, הוא ניסה לפנות למכנה המשותף הגדול ביותר, ולא מן הנמנע שכולם באמת שנאו אנשים ששולפים כרטיס אשראי כדי לשלם על כיכר לחם לפני 20 שנה.
אלא שהזמנים השתנו. עברו תשע שנים מאז שקרלין החזיר ציוד לבורא, והעולם שהוא השאיר אחריו השתנה בכל-כך הרבה מובנים. ראיית הרנטגן שלו לתוך התהליכים שעוברים על החברה מאוד חסרה בעידן טראמפ. שינוי קטן, יומיומי, ניתן להרגיש בכל סופרמרקט. אם אתה עומד בתור אחרי בחור שבא לשלם על שקית צ'יטוס, אתה מקווה שהוא ישלוף מהכיס כרטיס אשראי כדי לחסוך זמן במקום לחכות שהוא יחפש כסף קטן בארנק, ייתן לקופאי את המטבעות ויחכה לעודף המדויק שמגיע לו.
למעשה, ככל שהזמן עובר, כך תשלום באשראי הופך ליותר ויותר מובן מאליו עבורנו. יש כמובן יוצאים מן הכלל, קחו לדוגמה את "הסביח של עובד" המיתולוגי בגבעתיים, אצלו עדיין אפשר לשלם אך ורק במזומן על "המנה הטובה ביקום", כפי שהיא מכונה אצל המעריצים. אלא שעסקים חפצי חיים ופחות מוכרים יודעים שהם חייבים לדאוג לאפשרות לתשלום באשראי עבור לקוחותיהם, מכיוון שישראלים, בעיקר צעירים, מבצעים את רוב הרכישות שלהם היום באשראי ולא במזומן.
ההקדמה הארוכה הזאת באה לנסות ולענות על השאלה עליה נשאלתי לא מעט מאז שחזרתי מאנגליה: "מה בעצם עשית שם שבוע?". התשובה הקצרה היא שהייתי אורח של מותג האשראי VISA בפסטיבל המוזיקה והגלישה "בורדמאסטרס" שנערך בדרום-מערב האי הבריטי, לא רחוק מהעיירה הקטנה ניוקי (לא על שם המנה. שאלתי). הסיבה שב-VISA כל כך רצו סיקור עיתונאי של פסטיבל די זניח במקום די נידח היא העובדה שהוא אמור היה להיות פסטיבל ה-Cashless (קאש-לאס) הראשון. כלומר, מארגני הפסטיבל, בשיתוף פעולה עם VISA, הודיעו ל-40 אלף הבריטים הצעירים שהגיעו מרחבי הממלכה שהם לא צריכים להביא איתם מזומן מכיוון שמאות בתי העסק הארעיים שייפתחו במיוחד ברחבי הפארק יקבלו אשראי. המשימה העיתונאית שלי הייתה לנסות ולחיות חמישה ימים באוהל בשטח מבלי להשתמש במזומן.
מזומן הוא האויב?
המשימה שלי נכשלה כבר בנסיעה הראשונה במונית, כשגיליתי להפתעתי שמהפכת גט-טקסי ואובר עדיין לא הגיעה לדרום אנגליה; הנהגים המקומיים עדיין מקבלים רק מזומן. מדהים לראות כמה דברים שאנחנו לוקחים כמובנים מאליהם בישראל, כמו תשלום באשראי, גורמים לאירופים לתדהמה חיובית. אחת מהמארחות שלנו בפסטיבל, אנגליה ממוצא יהודי שנולדה וגדלה בלונדון, מדברת על האפשרות לשלם באשראי על כוס בירה בפסטיבל כמו על נס משמיים. כשאני מסביר לה שאין כמעט פאב בתל אביב שלא ישמח לגהץ את כרטיס האשראי שלי, היא מופתעת לטובה ומבטיחה בנימוס לבוא ולחקור את מקורותיה היהודיים בארץ הקודש.
מבלי להיכנס לעניינים טכניים לגיטימיים כמו עמלות, ריביות וכו', היתרון בשימוש באשראי על מזומן - בטח באירוע שכולל קמפינג של כמה ימים - הוא מובן מאליו ובהחלט יש בו משהו מהפכני. צעירים שהגיעו לחגוג ימים של מוזיקה, סקס, סמים ואלכוהול מתחת לכיפת השמיים, הולכים לישון באוהלי ניילון פשוטים ולבושים בחופשיות, לא רוצים להסתובב עם סכומי מזומן גדולים עליהם באופן קבוע, ובטח שלא להשאיר את הכסף שאמור להספיק לכל הטיול באוהל. עבורם, בעיקר במקרים כאלה, כרטיס אשראי בר ביטול ולרוב גם מבוטח חוסך את ההתלבטות של "כמה כסף להביא" ועוזר לאנשים להשתחרר וליהנות מבלי להסתבך עם האויב - מזומן.
בחברת VISA לא רק סימנו את האויב אלא החליטו לצאת למלחמה נגדו. בשלטי חוצות (די משעשעים) של חברת האשראי הגלובלית בלונדון מוצג גבר בלי חולצה בחוף הים כשהוא מחזיק שקית עם מטבעות ולידו הכיתוב: "מזומן זה מביך". האנשים החכמים ב-VISA הבינו שכרטיס אשראי זה כנראה לא מספיק, והחליטו לקחת את העניין לשלב הבא - אביזרים לבישים המתפקדים כאמצעי תשלום לכל דבר: שעונים, צמידים, שרשאות, טבעות וכו' המצוידים בטכנולוגיית תשלום אלחוטית RFID ונטענים בפרטי האשראי שלכם. כשרוצים לשלם צריך רק להצמיד אותם למערכת הסליקה של בית העסק ולהמשיך הלאה לרכישה הבאה. כך לדוגמה ניתן לצאת לבילוי ללא ארנק כלל; לא צריך מזומן, לא צריך אפילו כרטיס אשראי - אפשר לשלם באמצעות הצמיד שעל הזרוע.
האבולוציה של הכסף
אם עד כה הכול נשמע מושלם, זה כי עוד לא הגענו לחלק הכי חשוב של המהפכה - כדי שהיא תהפוך למציאות צריך שבעלי העסקים יהיו מוכנים לקבל אשראי מכולם ובזריזות, ולפחות באירופה מדובר בעניין לא פשוט. חברת Square האמריקנית הוקמה בסן-פרנסיסקו בשנת 2009 ואמורה להיות הגשר שמחבר בין העסק הקטנטן להצרכן המעוניין לשלם באשראי. החברה מספקת קורא כרטיסים אלחוטי קומפקטי המתחבר בקלות לסמארטפונים וטאבלטים ואיתו ניתן לשלם בכרטיס האשראי או על ידי אחד מהגאדג'טים הלבישים שדיברנו עליהם. התשלום עובר לחשבון של בעל העסק וכדי שזה יעבוד לא צריך אפילו קופה, רק חיבור פעיל לאינטרנט.
אגב, גם אינטרנט סלולרי שזמין בכל מקום הוא עניין שאנחנו - בישראל - לוקחים כמובן מאליו מדי אך למעשה לא מעט בתי עסק ברחבי הפסטיבל לא הצליחו לקבל הזמנות באשראי בגלל שהם פשוט לא הצליחו להתחבר לרשת. כנראה העומס של באי הפסטיבל על התשתית הסלולרית המקומית היה גדול והאנטנות לא הצליחו לשרת כמות גדולה כל כך של משתמשים חדשים, בדיוק כמו שקורה בפארק הירקון כשיש הופעה גדולה.
"שגרירי VISA" שליוו אותי ופינקו אותי בימי הפסטיבל, ביקשו להסביר לי שהמעבר לחפיצי תשלום לבישים הוא עניין של זמן, וזו האבולוציה הנכונה של הכסף. הם התנצלו על התקלות והבטיחו שהכול קשור לעובדה שהם פורצי דרך בתחום ושהטכנולוגיה עדיין בראשית דרכה. הם אמרו שאם אבוא עוד שנתיים לפסטיבל כזה באנגליה, אני אראה שכל המערכות עובדות כמו שצריך. הם סירבו בקנאות לדבר איתי על עניינים כמו דמי שימוש, עמלות וריביות בטענה שזה לא קשור אליהם, אלא לבנקים שמנפיקים כרטיסי אשראי דרך חברות פרטיות (בישראל מדובר בלאומי קארד של בנק לאומי, ישראכרט של בנק הפועלים וכ.א.ל של דיסקונט והבינלאומי).
המטרה של המותג VISA, בסופו של דבר, היא שהעולם יוותר על המזומנים. לטענת אנשי החברה, יש במעבר ממזומן לאשראי לא מעט דברים חיוביים כמו צמצום טביעת רגל אקולוגית (בטח אם כולנו נקבל את הקבלות באופן אוטומטי במייל במקום לקבל דף מודפס בסוף כל קניה) וגם מעקב מדויק אחרי הוצאות והכנסות.
"בעולם ללא מזומן, יהיה קשה מאוד להיות סוחר סמים", אומרת לי סוזי בראון, האחראית על שיתופי הפעולה והחסויות של חברת VISA באירופה, בזמן שעל הבמה שמולנו עומד ג'יי קיי, סולן להקת ג'מירוקוואי, ומזמר על נערת החלל שלו. ההיגיון שלה ברור; על סמים, או כל דבר לא חוקי אחר, אפשר לשלם רק במזומן כי חשוב לא להשאיר עקבות של כסף. אלא שעולם ללא מזומן לא באמת יגרום לסחר בסמים להיעלם מהעולם, הוא רק יגרום לסוחרי הסמים להיות מתוחכמים יותר ולמצוא דרכי גבייה חדשות. "ומה לגבי הומלסים ומקבצי נדבות? מה יהיה איתם בעולם ללא מזומן?", אני מנסה להקשות על סוזי, שמתחילה לספר לי בתגובה על שיתופי פעולה של VISA עם עמותות צדקה, אבל המילים שלה נבלעות בתוך המוזיקה של ג'מירוקוואי, שבוודאי קיבל את התשלום שלו בכלל בצ'ק.
בסיום ההופעה אני יוצא לכביש הראשי, ונזכר שאין עליי מזומן בשביל לשלם למונית. ההליכה הארוכה בדרך חזרה השאירה לי מספיק זמן לתהות האם עולם ללא מזומן הוא באמת טוב יותר או פשוט נוח יותר באופן זמני?
>> לעוד כתבות מעניינות - עקבו אחרינו גם בפייסבוק.
הכותב היה אורח של חברת VISA אירופה בפסטיבל בורדמאסטרס 2017.
