מעבירים פורנו וסרטוני עירום בווטסאפ? אתם עשויים להיכנס לכלא

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה בעניינו של בחור שהורשע בביצוע שלוש עבירות של הטרדה מינית על ידי פרסום משפיל ובעבירת סחיטה באיומים בכך שכפה על קטינה להסכים שיצלם את יחסי המין בניהם ולאחר מכן הפיץ את התיעוד. בית המשפט החמיר בעונשו והטיל עליו עונש מאסר בפועל של 12 חודשים, במקום שישה חודשי עבודות שירות שהוטלו עליו על ידי בית המשפט המחוזי.

מדוע זה צריך להטריד כל גבר או אישה המפיצים צילומים אינטימיים של בחורות שלא בהסכמתן? כי לראשונה, בית המשפט העליון נדרש לפסוק בתיק של עבירה על פי חוק הסרטונים, תוך שהוא קובע הלכה למעשה כי עבירה זו דינה מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. מדובר על החלטה מחייבת, שתאלץ את יתר השופטים ליישר קו עם הגישה המחמירה. בפועל, אם עד אתמול, אדם שהפיץ סרטון שכולל תכנים מיניים, לא היה באמת בסיכון למאסר, הרי שכיום, הסיכון גבר משמעותית. המחוקק קבע עונש מירבי בעבירה זו של 5 שנות מאסר אך לא קבע עונש מינמאלי. קביעת בית המשפט העליון מייצרת רף ענישה.

כל פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום - מהווה עבירה על החוק ובלבד כמובן שניתן לזהות את האדם. חוק הסרטונים" אינו מפרט מהו טיבו של "פרסום המתמקד במיניות". למעשה המונח "פרסום המתמקד במיניות" מפורש גם ביחס למידת לפוטנציאל הביזוי וההשפלה של הנפגע המתועד בפרסום האמור. כלומר, אין צורך כי יצולם אקט מיני ויופץ ברשת או תמונות וסרטוני עירום, אלא די לצלם סיטואציה שיכולה לגרום לה או לו לתחושת ביזוי. כך למשל, גם צילום של בחורה עם חזיה ותחתונים והפצתו ברבים יכול להוות במקרים מסוימים עבירה על החוק.

המחוקק לא מבדיל בין המפיץ הראשון לבין האחרון. כולם שווים בפני החוק. כלומר, די בשרשור סרטון והעברתו לחבר אחר, על מנת שיתגבש יסוד הפרסום בעבירה. לפני שנה פרסם פרקליט המדינה שי ניצן הנחיה שנועדה לשפר את הבהירות של החוק ולהתוות עקרונות מנחים לעריכת החקירה ושיקולי התביעה בהעמדה לדין בעבירה לפי חוק הסרטונים. בהנחייה זו הובהר כי גם העברה " ראשונית" לחבר אחד בלבד, יכולה להחשב כפרסום, היה ובית המשפט יקבע כי הנאשם היה מודע או עצם את עיניו מלדעת שיש הסתברות ממשית לכך שמקבל הפרסום עלול להפיץ אותו לאנשים נוספים.

מהנחיית פרקליט המדינה עולה כי במקרה בו יתברר שהסרטון נגנב מתוכנת שיתוף קבצים אליה היה מחובר מחשבו של הבחור, וזה לא נקט באמצעים על מנת למנוע מצב בו הסרטון יועבר הלאה, ייתכן מאוד כי עבירת הפרסום תתגבש ויוגד כנגדו כתב אישום.

חרף חומרת העבירה, מספר כתבי האישום שהוגשו בגין עבירה לפי "חוק הסרטונים" היה נמוך מאוד. נפגעות שתצלומיהן הופצו ברבים מצאו את עצמן מתמודדות עם סיטואציה בה העבריין ממשיך בחייו. הוא לכל היותר נחקר מספר פעמים ומשוחרר מבלי שמוגש כנגדו כתב אישום. לפי מחקר שערכה ד"ר נורית יחימוביץ'-כהן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, במהלך השנים 2017 -2018 ,נפתחו במשטרה 643 תיקים שכוללים הפצת סרטונים מיניים. מתוך מאות התיקים שנפתחו, עד היום הוגשו בסך הכול 108 כתבי אישום שכוללים הפצת סרטונים מיניים והורשעו 17 נאשמים בעבירה זו. לאור היקף התופעה, אפשר לקבוע באופן חד משמעי כי הנושא אינו מקבל עדיפות בסדרי העדיפויות של המשטרה. המספרים מלמדים כי תופעת הפצת סרטוני העירום אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של משטרת ישראל. הסבירות כי בחור שהפיץ תמונות עירום ימצא את עצמו מואשם בעבירה זו נמוך משמעותית מזה שהעליב עובד ציבור.