דעה: עולם שטוח שחייב להפוך למקום בטוח יותר

האוכלוסייה העולמית של ימינו מורכבת מ-7.7 מיליארד אנשים המשתרעים על פני 196 מדינות, כאשר לכל מדינה חוקים ותקנות מקומיים משלה בגבולות, מה שמכונה - העולם הפיזי. מעטים יודעים כי האינטרנט מכיל 26.6 מיליארד חשבונות משתמשים פעילים (או תושבים מקוונים) והמרחב הזה מכונה העולם הווירטואלי. העולם הווירטואלי דומה מאוד למערב הפרוע: אין בו חוקים וכל משתמש מתנהג כראות עיניו. ובניגוד לעולם הפיזי, העולם הווירטואלי שטוח, נטול פרמטרים או גבולות.

אחד האתגרים הגדולים ביותר של האנושות בעולם הווירטואלי של היום הוא לבסס ולקיים מערכת סטנדרטית ועולמית של חוקים ותקנות אחידים. בעידן בו למפתחי טכנולוגיה וחברות יש כוח והשפעה רבה יותר על אזרחים ברחבי העולם מאשר לכל מנהיג או דמות לאומית פרטנית, וכאשר הכוח מאוחד בין כמה יבשות, חשוב מאוד שהמוזכר לעיל יתמקם בראש סדר היום העולמי.

לאחרונה הסתבר לנו כי מארק צוקרברג שוקל כעת להסיר את אופציית ה"לייק" מכל הרשתות החברתיות שלו. להחלטה זו שמשנה את המשחק של מארק, תהיה השפעה משמעותית על חיי היום - יום שלנו, על התת מודע ועל ההחלטות המודעות שאנחנו לוקחים. בעוד שזו דוגמא לאופן שבו השינוי יכול להיות מועיל, חשוב להעלות על הדעת מה יקרה אם ניקח בחשבון את האיומים שיכולים לנבוע מחוסר האחידות בעולם הווירטואלי? החוקים לשימוש באינטרנט ברחבי העולם משתנים, כאשר האכיפה של אותם חוקים משתנה ממדינה למדינה וחלק מהחוקים הללו מעוררים תחושות של חוסר אמון בקרב האזרחים כלפי ממשלתם וכלפי כוחות הביטחון הלאומי.

חלק גדול מתרחיש זה הוא תוצר לוואי של נסיבות אבסורדיות: הגישה של האזרחים לנתונים מקוונים נשלטת ונאכפת, על ידי סמכות השיפוט, שלא באמת קיימת, של חברות טכנולוגיה פרטיות, המיישמות חוקי משתמשים שהן עצמן קובעות, תוך איסוף ושימוש בנתונים כפי שהן רואות לנכון. נקודה נוספת שצריך להתייחס אליה באתגר העומד בפנינו היא למי בעצם שייכים נתונים מקוונים וכיצד משתמשים בהם?

להלן מספר דוגמאות מהעולם הפיזי הממחישות כיצד ארגוני מודיעין מתבלבלים לעיתים קרובות ועוצרים במסלוליהם, תוך שהם מדגימים את הפער בין העולמות הפיזיים לעולמות הווירטואליים.

ניתן לומר כי קיים מתח משמעותי בין ממשלות, רשויות אכיפת החוק וסוכנויות ביטחון לבין האזרחים בעולם הפיזי, במיוחד בכל הקשור לתכנים אותם אזרחים חולקים בעולם הווירטואלי. אזרחים מודעים לכך שכל פוסט שהם מפרסמים באופן ציבורי הוא תוכן שגלוי לכל, שימוש באפליקציות תקשורת למיניהן אמורות להיות פרטיות ולא ציבוריות וכו'. אך מנגד, ניתן לומר כי באבטחה בשדות התעופה (חיפוש גופני ובידוק כבודה) ובדיקת תיקים בכניסה למקומות ציבוריים מתקיימת הפרה או פלישה לפרטיות שלנו, אך זוהי נורמה שהתרגלנו אליה והיא אף שומרת על ביטחוננו.

כדי לערוך מחאה או הפגנה של מספר מסוים של משתתפים בעולם הפיזי יש להשיג אישור משטרתי ולדאוג לפיקוח על האירוע ועל אכיפת החוק בו. בעולם הווירטואלי אין כל שליטה על תוכן, ופוסט בודד אחד יכול בקלות להוביל לוויראליות עם אלפי עד מאות אלפי משתתפים, וכאזרחי העולם הפיזי קל לנו להבין ואף לקבל ולהצדיק את הקשר הישיר בין חדירה לפרטיות שלנו לבין אכיפת ביטחוננו.

בימינו, הרשתות החברתיות מחליטות האם תוכן מקובל או לא על פי מדיניות משלהן, במטרה להשפיע על המודלים העסקיים שלהן ולשמור את השליטה בידיים שלהן, בעיקר מהסיבה כי כל מדינה שונה אחת מהשנייה ובמדי יום אנחנו עדים לניגודי אינטרסים בוטים.

כל מדינה יצרה ואכפה את מערכת החוקים והתקנות שלה על בסיס אתגרים ודרישות לאומיות, ובכל זאת העולם הווירטואלי ממשיך לטשטש את הקווים המובחנים של גבולות אלה. זהו עולם אינסופי וחסר גבולות שבו מסר יכול לחצות אלפי מיילים ברגע; עולם שבו יש לנהל, איכשהו, 26 מיליארד "תושבים" מכל מיני מדינות עם חוקים שונים.

לסיכומו של דבר, בעולם בו הטכנולוגיה מתקדמת במהירות הבזק ותקנות נקבעות בהתחשב באינטרסים פוליטיים, מנהיגי העולם יצטרכו בשלב כלשהו להתכנס ולהחליט האם יש להתייחס אל העולם הווירטואלי כישות נפרדת הדורשת חוקים ברחבי העולם ואכיפה מוסכמת, על מנת להפוך אותו לבטוח יותר ולהוביל אותו להיות מקום בו תהיה אכיפה ווירטואלית הפועלת על פי תקנות גלובליות המבוססות על קשר ישיר עם גורמי האכיפה של כל מדינה.

הטכנולוגיה ליישום שלבים אלה ולמניעת רוע מכריע משליטה בשני העולמות שהצגנו קיימת. המפתח הוא להתאים מערך תקנות אוניברסאלי המשקף את הדינמיקה של העולם הווירטואלי, תוך מתן אפשרות למשתמשים באינטרנט לשמור על "החופש הווירטואלי" שלהם לחזון בטוח, תוסס וברור יותר של החברה העתידית שלנו.

הכותב הינו עמרי טימיאנקר, מייסד ונשיא חברת Cobwebs Technologies