אם כל מה שאתם אוהבים לעשות בפלייסטיישן שלכם זה לשחק, יש מצב ש-Dreams הוא לא המשחק בשבילכם. הוא אמנם כולל כמה שלבים חביבים מאוד שאפשר לשחק בהם, אבל הרגעים בהם ממש משחקים בהם הם רק התוספת הנחמדה למנה העיקרית. והמנה העיקרית? ובכן, בואו נגיד שאם החלום שלכם היה להפוך למפתח משחקים אתם הולכים להיות מאוד מאוד מרוצים.
את Dreams פיתח אולפן המשחקים הבריטי media molecule, שמוכר בזכות סדרת LittleBigPlanet החמודה. משחקי האולפן הזה כוללים באופן מסורתי עורכי שלבים, שמאפשרים לגיימרים לחבוש את הכובע של המפתחים ולהמציא שלבים משל עצמם. אבל אם ב-LittleBigPlanet עורכי השלבים האלה אפשרו, פחות או יותר, ליצור סוג מסויים מאוד של משחקים (משחקי פלטפורמה דו-ממדיים, סטייל סדרת "סופר מריו" המקורית), ב-Dreams כבר אפשר לעשות, פחות או יותר, כל מה שרוצים.
זה לא משחק, זה פוטושופ
כשתשגרו את המשחק בפעם הראשונה, תשאלו אם ברצונכם "לגלוש בחלומות" (תרגום: לשחק בשלבים שנוצרו על ידי שחקנים אחרים) או "לעצב חלומות" (תרגום: להתחיל ללמוד ולהשתמש בכלי העריכה). לאפשרות הראשונה אחזור מאוחר יותר. כשהתחלתי "לעצב" נזרקתי לשורה של שלבי הדרכה, שלימדו אותי את הכלים הבסיסיים שיאפשרו לי להתחיל ליצור שלבים משלי. אחרי בערך שעה של הדרכה בסיסית, שהתמקדה באיך מזיזים את המצלמה ממקום למקום וכיצד ממקמים אובייקטים בחלל, התבקשתי לבחור "מסלול התמחות".
כאן מתחילים להבין את העומק הדי מטורף של הספק משחק - ספק מנוע משחקים הזה. יש כאן כלים יעודיים לבניית דמויות בתלת-ממד, להקלטת ועריכה סאונד, להנפשת דמויות, לפיתוח שערים לוגיים שיאפשרו לכל הדברים שהכנתם לתקשר זה עם זה באמצעות בינה מלאכותית וכמובן להצבת כל האלמנטים האלה בחלל תלת-ממדי אחד ולהפוך אותם מסדרה של עצמים ופקודות מחשב - למשחק.
כל אחד מהכלים האלה דורש שעות לימוד מרובות, והאמת היא שקשה לי לראות אדם אחד שיצליח להתמחות בכולם. רמת העומק כאן דומה לפוטושופ: כלי שחובבים יכולים להשתמש בו, אבל רק מקצוענים שלומדים אותו מהקצה אל הקצה יבינו את כל מה שיש לו להציע. עכשיו קחו את הפוטושופ הזה ותכפילו אותו בכל אחת מה"התמחויות" הלאה, ותקבלו מושג בסיסי על שעות הלימוד שמחכות לכם אם תרצו להתמקצע כאן.
למרבה השמחה, המשחק כולל אפשרויות שיתוף קהילתיות, שמאפשרות לכל יוצר לבחור התמחות ספציפית, ליצור בכיף שלו את מה שמעניין אותו ואז לאפשר ליוצרים אחרים להשתמש בדברים האלה למשחקים שלהם. המשחק אפילו נותן קרדיט באופן אוטומטי, ככה שאם מישהו אי פעם יחליט להשתמש בחתול הפיסח שהצלחתי ליצור במנוע ה"פיסול" התלת-ממדי, אקבל קרדיט בסוף המשחק שלו.
נקודה אחרונה שאני מרגישה צורך להתייחס אליה בנוגע למנוע היצירה של המשחק היא שאלת השליטה. אם נמשיך לזרום עם ההקבלה לפוטושופ, אז נוכל להזכר שבתוכנה המפורסמת לעריכת תמונות שולטים עם מקלדת ועכבר. במנוע היצירה של Dreams, לעומת זאת, שולטים עם בקר המשחק הסטנדרטי של הפלייסטיישן. ויש בו הרבה פחות כפתורים.
לפיכך, השליטה בכל העסק יכולה להרגיש לעיתים מסורבלת. ניתן לבחור בין שליטת תנועה או שליטה באמצעות הג'ויסטיקים, וכל אחת מסכמות השליטה האלה כוללת שילובי כפתורים רבים שצריך ללמוד ולשנן. זה נוח בצורה יחסית, אבל לא כל כך מובן למה וויתרו כאן על תמיכה אופציונלית בעכבר ומקלדת, שהיתה יכולה לאפשר גמישות רבה יותר.
טוב נו, זה גם משחק
ליצור משחקים ב-Dreams זה טוב ויפה, אבל איך המשחקים עצמם?בשלב זה "ספריית" המשחקים של Dreams מצומצמת יחסית, שכן היא מסתמכת על כמה חודשים בהם המשחק היה זמין ליוצרים בגרסת "גישה מוקדמת" ועוד כמה שלבים שנוצרו על ידי media molecule עצמם.
השלבים ה"רשמיים" מוצלחים. הם מגוונים, מקוריים ומרגישים כמו משחקי Indie מושקעים מאוד. שלבי הקהילה, לעומת זאת, לא אחידים ברמתם. רובם מצביעים על פוטנציאל שקיים אך עדיין לא מומש. כאן מצאתי שלב ראשון במשחק תפקידים עם סיפור מעניין (אבל כזה שמסתיים בגסות אחרי סצנה אחת בלבד), שם נהנתי לכמה דקות עם שחזור די מדויק של משחק "סוניק" תלת-ממדי - אבל לא הצלחתי למצוא משחקים שעניינו אותי מתחילתם ועד סופם בזכות עצמם.
מצד שני, מה שכן מודגש כבר בשלב זה הוא הגיוון. Dreams הוא מנוע משחקים ענק, שמאפשר ליצור מגוון רחב של משחקים: משחקי ירי בגוף ראשון, משחקי תפקידים בגוף שלישי, משחקי פלטפורמה דו-ממדיים, משחקי ארקייד נוסטלגיים - הכל ניתן ליצירה, והכל מרגיש מעולה. יש אפילו אפשרות ליצור פרוייקטים שאינם אינטראקטיביים, ולהשתמש ב-Dreams ככלי ליצירת סרטיים או קליפים באנימציה ממוחשבת. אם קהילת היוצרים של Dreams תמשיך להתפתח - זה יכול להיות, בעתיד הלא רחוק, מקור בלתי נדלה למשחקים מצויינים. בינתיים עוד מוקדם מדי לקבוע אם כך אכן יהיה, אבל בינתיים אפשר להמשיך ולחלום.