Ghost of Tsushima, משחק ההרפתקאות-בעולם-פתוח החדש (משחקים נוספים בז'אנר: Assassin's Creed, Far Cry, Horizon: Zero Dawn) של סוני ואולפני Sucker Punch לקונסולת הפלייסטיישן 4, חייב הרבה לבמאי הקולנוע היפני הנודע אקירה קורוסאווה.
כמו קורוסאווה, גם חברי אולפן המשחקים Sucker Punch מתעניינים מאוד בתקופת יפן הפיאדלית, ובלוחמים הסמוראים האמיצים שלה. כמו קורוסאווה, גם הם הצליחו לשחזר אותה באופן מרשים ומעורר השתאות. השראת הבמאי על המפתחים כל כך גדולה, שהם אפילו כוללים אפשרות לשחק אותו ב"מצב קורוסאווה", שהופך את המסך לשחור לבן ומוסיף עליו אפקט מגורען של סרטים ישנים.
תחילת המשחק בפלישה מוצלחת של צבא מונגולי אל האי היפני טשושימה. צבא סמוראים שלם מחוסל על ידי הלוחמים המונגולים, שמשתלטים במהירה על האי כולו. ג'ין, אתם משחקים את ג'ין, הסמוראי היחידי ששרד את הקרב, ובקרבות שלו כדי להשתלט מחדש על ארץ מולדתו. מסעו, כמו שניתן לתאר מההשוואה לקורוסאווה, מלא בקרבות אפיים, בטבע יפני משגע וברגעים רוחניים רבים (ברצינות. יש סדרה שלמה של משימות צד שכל מהותה היא לאפשר לשחקנים לכתוב הייקו על שפת האגם).
הטוב, הרע והסמוראי
יש כמה דברים שהמשחק הזה עושה מצויין: ראשית, הדרך בה הוא מתקשר לשחקן לאיפה הוא צריך ללכת. אין כאן אייקונים גרפיים מנותקים מהסביבה, אלא אלמנטים בעולם המשחק עצמו שעושים את העבודה הזו: ציפורים זהובות יעופפו מעל לאיזורים חשובים במפה, מוצבים של האוייב "יסומנו" בעמוד עשן גדול שעולה מהם, שועלים חמודים יובילו אתכם אל מקדשים חבויים ועוד. גם הרוח עצמה משחקת כאן תפקיד: משב רוח תמיד ינשוב אל עבר המטרה הבאה שלכם.
הדרך הזו להעביר מידע היא הנקודה החזקה ביותר של המשחק. היא מאפשרת לעולם היפהפה של טסושימה לתפוס לכם את כל מסך הטלוויזיה, בלי שום "אלמנט UI" ששובר את האשליה או מפריע בעין. זה אמנם עניין גרפי "בלבד", אבל יש לי הרגשה שמשחקים רבים הולכים להעתיק אותו, ושבמהרה נשכח שפעם זה היה אחרת.
גם מערכת הקרב, לפחות בחצי השני של המשחק, מוצלחת. לוקח לה קצת זמן למצוא את עצמה (בשעות הראשונות של המשחק הקרבות קשים מדי. אחר כך הם הופכים לקלים מדי), אבל כשהיא עושה זאת בחלק השני של המשחק היא מצליחה להיות מאוזנת יחסית, ומאוד מאוד כיפית. לג'ין הסמוראי יש מהלכי קרב רבים ומגוונים, ומערכת שדרוג מצויינת שמקנה לו עוד ועוד יכולות מקוריות לאורך כל שעות המשחק.
למרבה הצער - יש גם כמה דברים שהמשחק הזה עושה קצת פחות מצויין: הנקודה החלשה ביותר היא הרפטטיביות שלו. כמעט כל המשימות במשחק מרגישות בדיוק אותו דבר: דהרו על הסוס כמה דקות לנקודה מסויימת, הילחמו בכמה אוייבים, וחוזר חלילה. הלופ הזה מהנה למדי בזכות הגרפיקה היפה ומערכת הקרב המשעשעת, אבל הוא מונע מהמשחק להתפתח ולהפתיע.
גם הסיפור הוא נקודה די חלשה. פלישת המונגולים לטסושימה מעניינת יחסית, אך המשחק לוקח את עצמו ברצינות תהומית, ללא טיפת הומור, וזה מוביל לחוויה נרטיבית די דלוחה בסופו של דבר. קצת יותר אופי לדמויות, טיפה יותר בדיחות ומשימות קצת יותר מגוונות היו מקפיצות את המשחק הזה כמה רמות למעלה.
המשחק שאיחר את זמנו
אך בסופו של דבר, מה שהכי פוגע ב-Ghost of Tsushima הוא התזמון בו הוא יצא. מדובר במשחק עולם פתוח, תואם Assassin's Creed או Far Cry, שיצא בערך שנתיים אחרי שהסוג הזה של המשחקים יצא מהאופנה. ובואו נודה על האמת - גם אם משחקי העולם הפתוח עדיין היו בשיא הפופולריות שלהן, Tsushima אינו המבריק שבהם.
הוא אמנם כיפי למדי, ויש בו כמה נקודות אור (הגרפיקה המעולה והאווירה היפנית היא הגדולה שבהן), אבל Assassin's Creed Oddyssey בן השנתיים מתעלה עליו כמעט בכל דבר, וקשה להאמין שהוא יצליח להתחרות ב-Watch Dogs Leigon או ב-Far Cry 6 שצפויים לצאת במהלך השנה הקרובה.
מצד שני, אם חשקה נפשכם במשחק עולם פתוח חדש ואין לכם את הסבלנות להמתין - Ghost of Tsushima הוא בחירה סולידית. זה לא משחק מושלם, רחוק מכך, אבל הוא עדיין יכול לספק כמה עשרות שעות משחק מהנות. לכל הפחות, תוכלו לכתוב עליו אחלה הייקו אחרי שתסיימו אותו.