כעשרה מקרי התעללות בפעוטות עד גיל שלוש התפרסמו בשנה האחרונה, ועוד לפני כן, עקב מקרי התעללות בשנים שקדמו לכך, הולידו השאלות הקשות שני חוקים חדשים: האחד, חוק הפיקוח על מעונות היום שעל פיו כל גן עם שבעה פעוטות ויותר יחויב ברישיון הפעלה ועובדיו יעברו בדיקת עבר פלילי על ידי משרד הרווחה; והחוק השני, חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, שמחייב התקנת מצלמות גלויות בגנים, שמירת התיעוד למשך 30 ימים וזכות עיון למשטרה וגורמי אכיפה בהתאם חשד שמתעורר. שני החוקים, אשר ייכנסו לתוקף בתחילת ספטמבר 2020, מקנים סמכויות פיקוח ומתנים הענקת רישיון בתנאי סף.
במקביל, בימים האחרונים, ובעקבות חשיפת פרשת "גן הזוועות" ברמלה, החלו להישמע קולות שלפיהם הפתרון מצוי דווקא בהחמרת הענישה כלפי מבצעי עבירות אלימות כלפי קטינים. אלא שבניגוד לאינטואיציות המקובלות בציבור וברשויות האכיפה בעולם, מחקרים לא מצאו קשר בין החמרה ברמת העינישה לבין קידום הרתעה. אין משמעות הדבר שמערכת המשפט הפלילית אינה מרתיעה, אלא משמעות היא שההשפעה העיקרית על ההרתעה מצויה בסיכוי להיתפס, ולא בחומרת העונש המוטל על מי שנתפס. בנוסף, הרתעה באמצעות ענישה מחמירה תיארך זמן, וגם מקרים הנידונים בבתי המשפט היום, הרי שהצדק, בהנחה ויעשה, ייראה רק בתום ההליך הפלילי קרי, בעוד כשנתיים שלוש.
הנה כי כן, המהלכים למען שמירה על ביטחונם של ילדינו במסגרות הגיל הרך עשויים להיות יעילים ומועילים. אלא שבמקרה זה, השינוי לא רק שחייב להתבצע, אלא להתבצע ללא דיחוי. התשתית החוקית, הגם שמציעה שימוש באמצעים טכנולוגיים, אינה מספקת. מהו אפוא הפתרון המהיר והיעיל ביותר בעיניי לפיקוח באלפי גני הילדים בישראל? הרחבת השימוש בטכנולוגיה. אכן, הטכנולוגיה היא האמצעי המהיר ביותר, הזול ביותר והיעיל ביותר להדק את הפיקוח על הנעשה במסגרות הללו. המצלמות כבודן במקומן מונח, אולם אמצעים נוספים יכולים לייעל עד מאוד את האכיפה. כך למשל, חיישני תנועה יודעים כיום לזהות חפצים שנעים במהירות גבוהה, למשל במקרה של זריקת חפץ.
לצורך העניין, חפץ מזוהה יכול להיות בגודל נעל, ובגודל מטבע. חיישני קול יודעים להתריע כאשר רעשים חזקים מידי נשמעים בחלל סגור, ואפילו להבדיל אם מדובר בשירה, בצעקות או בבכי. בינה מלאכותית יכולה בקלות רבה להתריע כאשר על-פי מאפיינים מסוימים שמגדירים מראש, עולה חשד לחריגות התנהגותיות מיום לימודים שגרתי. חבטות, נפילות, קולות צורמים, חום גוף חריג, כל אלו נחשבים כיום ברי זיהוי באמצעים שנחשבים אפילו פרימיטיביים, וקרוב לוודאי מתאכסנים בקופסה שאינה גדולה יותר מטלפון חכם. אפליקציות ותיקות למדיי כבר יודעות לזהות שירים על-פי אקורדים ספורים תוך שבריר שנייה, ואם כך, מדוע לא יזהו מילים כמו "תשתוק", "די!" או צירופי מילים כמו "תפסיקי לבכות".
החיבור כמובן מתבצע באמצעות רשת האינטרנט אשר ממילא כבר קיימת. באמצעות המידע שייאסף (ושימחק לאחר זמן קצוב) ניתן לבצע פיקוח דגימתי, כזה שאינו מצריך פקח-צופה 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. לאגפי החינוך ברשויות המקומיות, ולא להורים, ניתן להעניק סמכות, למנות אנשי מקצוע יעודיים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים חינוכיים, מפקחים חינוכיים, שהם ורק הם יורשו להאזין, לצפות ולקבל גישה מרחוק למידע הגולמי ולדוחות הניתוח המופקים מניטור ההתנהלות בבתי הספר ובגנים, ראשית בגילאים הקריטיים בהם חסרי הישע מתקשים לשתף, ומשם הלאה. היתרון במערכות אלה, בניגוד למצלמות למניהן, היא ביכול לפעול ראשית באופן אנונימי, כאשר המידע נשאר מותמם, מבלי לתעד חזותית אדם כלשהו, ורק כאשר מתקבלות אינדיקציות לפעילות חריגה, להעמיק את הבדיקה ברמה הפרטנית והאישית.
טכנולוגיות מהסוג המדובר כבר מופעלות כיום בשדות תעופה, בבתי דיור מוגן ובמקומות נוספים שבהם נדרשת שמירה מוגברת על ביטחון אישי של באי המקום. אין בליבי ספק, כי כאשר מערכות אלה יופעלו בגני העירייה הציבוריים, ימהרו גם הגנים הפרטיים להציג להורים מערכות אלה כסטנדרט.
במהלך משבר הקורונה הוכיחה ישראל שכאשר עת חירום בפתחינו, מציאת הפתרון הטכנולוגי אורכת שעות ספורות. בטוחני כי כבר עתה ישנן עשרות חברות טכנולוגיה ישראליות שרק אם נפנה אליהן, יציעו פתרונות נהדרים, שעונים על הצורך לפעול במהירות, תוך שמירה על עקרונות של פרטיות, אתיקה, ושמירה על כבוד אנשי הצוות החינוכי הפועל במוסדות החינוכיים. גם הסמכות החוקית והמנהלית להפעלת אמצעים טכנולוגיים מוענקת בתוך ימים ספורים. אין שונה חירום הקורונה מחירום הגיל הרך. נדמה כי רק רתימת הטכנולוגיה לפיקוח על הנעשה במסגרות הללו יכול להביא לשקט נפשי גם להורים, גם לצוותים, ובעיקר - להבטיח את שלום הילדים.
הכותב הינו עו"ד אילן שדי, מומחה למשפט פלילי ודיני סייבר, יו"ר מנהל של הפורום למשפט מדע וטכנולוגיה; סגן יו"ר הפורום הפלילי, לשכת עוה"ד.