אחד השינויים הגדולים שסיפקה לנו שנת 2020, היה המעבר של שוק העבודה לעבודה מהבית, שכוללת בעיקר זמן מסך. במחקר שפורסם לאחרונה, נטען כי הקרבה הזו למסכים הובילה לכך שהרוב המוחלט של האנשים מאמינים כי רובוטים יכולים לתמוך בבריאותם הנפשית טוב יותר מבני אדם. המנהלים בשטח אכן מעידים על עלייה במפלס החרדה של העובדים, ואנו תוהים האם הקורונה תטלטל גם את השיטות לתמיכה נפשית ותהפוך אותן לדיגיטליות, עד כדי כך שרובוטים יחליפו את המענה אנושי.
"האתגרים האישיים והמקצועיים שכולנו מתמודדים איתם מזמנים לרבים גם אתגר נפשי לא קל. חוסר הוודאות, האויב הלא נראה שמניע את המשבר, השינויים שהוא הביא איתו - והעובדה שהסוף נראה רחוק בעוד האתגרים רק מתגברים - כולם יחד מהווים עול שמשפיע על כולנו בצורה שונה מאוד", אומר זיו אלול, מנכ"ל חברת Fyber המפתחת מודעות וידיאו במובייל. "עוד בהתחלה, כשקיבלנו את ההחלטה להיות בין החברות הראשונות ששולחת את עובדיה הביתה - הבנו שהאתגרים הנפשיים, החרדות והתחושות שמצב כזה יכול לעורר, חייבים לזכות למענה ראוי. האופי הגלובלי של המשבר הביא לכך שהעובדים שלנו בשש מדינות שונות בעולם נשארו בבית, ואנחנו שמנו למטרה לשמר את הקשר היומיומי עם הצוותים עד כמה שניתן".
אלול מספר: "הנושא העיקרי שהפך ברור יותר ויותר הוא הצורך בלשמר שיח עקבי ופתוח. הקשר התדיר בוידיאו שהחליף את המפגשים במשרד רק הדגיש לנו כמה חשוב אותו קשר לחוסנה של החברה - ולחוסן האישי של כל אחד ואחת מהעובדים. אחד הפתרונות הצנועים שהחלטנו להציע היה שירות התמיכה הנפשית און-ליין של BetterHelp - הגענו למסקנה שלהבטיח שנדבר בעתיד לא יעזור - ושהדרך בה כל עובד מתמודד עם המצב היא שונה, ולכן על כולם לקבל פיתרון בזמן אמת. אבל גם כאן למרות שהמענה נעשה בדיגיטל, ישנו גורם אנושי מול העובד".
בחברת אייביטק (IVTech), חברה לפיתוח תוכנה המספקת ליזמים מעטפת מלאה בפיתוח אפליקציה לעסק שלהם, הפנימו את תוצאות המחקר שפורסם והקימו כלי אוטומטי למענה אנושי: "העובדים מרגישים בנוח לפתוח ולדבר על דברים שמפריעים להם, אבל אני מרגיש גם בסביבה האישית והמקצועית שלי שיש אנשים שהמצב משפיע עליהם בצורות שלא חשבו שישפיע. לכן לקחנו על עצמנו פרויקט פיתוח של כלי למענה אוטומטי עבור אנשים שמרגישים צורך לפרוק רגשות מאוד אישיים" מסביר עדן בן סימון, מנכ"ל אייביטק. "מטרת האפליקציה שאנו מפתחים היא לעזור לאנשים, תוך שמירה על פרטיותם, לעבור תהליך אישי בעזרת שאלות מכוונות ולהתכונן לשיחה שקשה להם לעשות. העקרונות בהם המערכת נעזרת מבוססים משא ומתן וגישור, תוך הכרה והכלה של רגשותיהם (איזון רגשי). עצם המחשבה על הצד השני והבנת המניעים שלו, תעזור למשתמשים בפלטפורמה להשיג את מטרתם ולהיות מובנים יותר על ידי סביבתם".
בן סימון עומד על ההבדלים בין הסגר הראשון לשני: "בסגר הראשון עבדנו מהבית כמו שאר המשק, והחלטנו להמשיך באותו קו גם כשהתאפשר להגיע למשרד, אחרי שהעובדים הציפו את חששותיהם. חלק מהעובדים שלנו גרים עם הורים מבוגרים והעדיפו שנמשיך לתקשר מרחוק. אנחנו מצדנו משתדלים לתת להם מסגרת עבודה מסודרת המתבטאת בשיחות דו יומיות, בבוקר ובשעות אחר הצהרים, כדי שיצליחו עדיין לעשות את ההפרדה בין יום העבודה לבין החיים הפרטיים" הוא אומר. "אם הייתי צריך לצייר גרף של החשש של העובדים מהנגיף, הייתי אומר שלפני חצי שנה הוא עמד על 10 מתוך 10, לקראת ספטמבר ירד ל-5 והיום חזר ל-7 או 8 אפילו. אין ספק שהסגר והחדשות, יחד עם אורך התקופה, משפיעים על כולנו. בתקופה האחרונה לקחנו כמה פרויקטים שקשורים במישרין או בעקיפין לקורונה, אני רואה איך אלו הפרויקטים שהעובדים נותנים בהם ממש את ה'מעבר' כי זה נותן תחושה שהם חלק מהמאבק לניצחון הנגיף".
עמירם שחר, מנכ"ל ומייסד Spot.io הישראלית שפועלת בתחום האופטימיזציה בעלויות שירותי ענן ונמכרה השנה ל-NetApp האמריקנית, מתאר דווקא גישה שונה: "אף אחד לא היה ערוך למגפה בסקייל עולמי, עם גידול מהיר כל כך שמשפיע על כל תחומי החיים, מה גם, שסיומה לא נראה באופק. מאז תחילת הקורונה אנחנו מקפידים לקיים שיחות עם כלל העובדים המתרכזות בקשיים האישיים והמקצועיים איתם הם מתמודדים. אצלנו רואים דווקא עליה ברצון העובדים לשוחח עם משאבי אנוש ולא להיות בקשר עם מכונה. אנשים צמאים לאינטראקציה אנושית. בימים אלו, לעובדים יש יותר מדי זמן מחשב וזום. זהו שינוי דרסטי מבילוי במשרד שוקק חיים ולו"ז מלא בפגישות. על כן, אנחנו מאפשרים תמיכה נפשית לעובדים, באמצעות חברה חיצונית, אליה העובד יכול לפנות באנונימיות ולקבל את התמיכה שהוא צריך על חשבון המעסיק".
שחר מרחיב ומספר על הקשיים הנפשיים של עובדיו: "אוכלוסיית החברה מגוונת ולכל אחד התמודדויות שונות, את כל עובד המגיפה תפסה במקום אחר בחיים. אני יכול לשתף שמתוך השיחות הקשיים העיקריים שעלו הם הבידוד החברתי, הדאגה לבריאותם האישית של העובדים ולבריאות בני משפחתם, כשבראש הדאגה להורים המבוגרים. הרווקים סיפרו על התמודדותם עם הבדידות, ומנגד עובדים סיפרו על הקשיים בשהייה 24/7 במחיצת הילדים ובן/ בת הזוג. לעובדים שיש משפחה המתגוררת מחוץ לארץ, מצטרפים גם הגעגועים וההבנה כי פגישה פיזית כנראה לא תתקיים בקרוב. בנוסף, ישנם עובדים שמתמודדים עם ההשפעות הכלכליות במעגלים הקרובים אליהם, כמו הוצאה לחל"ת ופיטורים. בנוסף לייעוץ האנונימי הענקנו לעובדים יום חופש על חשבון החברה כדי לאפשר להם להירגע ולנוח. בינתיים, כדי לשמור על השגרה, אנחנו מקפידים להמשיך ולחגוג אירועים משמעותיים בחייהם: ימי הולדת, לידות וכו' וכמובן גם את החגים. חשוב לנו לשמור על תחושת הביחד והמסגרת שביחוד בתקופה כזו עוזרת לשמור על השפיות".
אבנר דפני, מנכ"ל עמותת רקפת המעניקה סיוע לצעירים ומבוגרים המתמודדים עם קושי והימנעות על רקע של חרדה חברתית, מסביר מהם הקשיים איתם העובדים מתמודדים ומציע גם מספר דרכים למנהלים להתמודד עם המצב. "אחד התהליכים המשמעותיים ביותר שקרו במשק מאז הקורונה הוא ההבנה שהחוסן שלנו, גם העסקי, נעוץ באנשים ובחוסן הרגשי-חברתי. ארגון שרואה את הדאגה לרווחה הרגשית של עובדיו כ- MUST הוא ארגון שעובדיו לא רק יישארו לויאליים ומחויבים למטרות הארגון - אלא גם יסייעו לו לצמוח ולהתחזק דווקא בעתות משבר.
"אנחנו יכולים לראות את המשבר העולמי של הקורונה כאסון - עסקי, חברתי, ואנחנו יכולים להתאמץ יותר ולראות בו מנוע לצמיחה פוטנציאלית דרך הכוחות האנושיים שעומדים מאחורי הארגון ומחזיקים אותו. ההתמודדות של מנהלי החברות עם הפיזור הפיזי של העובדים דרך יצירת דרכים חלופיות לשמירה על קשר יומיומי ואווירת צוות, קריטיים להצלחת החברות. חשוב מאד בימים אלו לייצר אקלים ארגוני של 'ביחד' למרות שכל אחד בביתו, ועבודת צוות היא הדרך הנכונה לעשות זאת".
שיחות יומיומיות, פעילויות ארגוניות ומחלקתיות משותפות - אלו המקצועיות ואלו החברתיות - הן רק חלק מההמלצות של דפני. דרך נוספת בעזרתה ניתן להפחית חששות רבים היא חלוקה לתת-צוותי עבודה אשר יהוו עבור עובדים רבים את המקור המשמעותי ביותר בימים אלו לתחושה של קשר, שיח ושייכות, בתקופה בה הבדידות היא איום מוחשי ונוכח. "בהקשר זה שמחתי גם לקרוא על העידוד החשוב שנותנים המנכ"לים לשיח רגשי וונטילציה של תחושות לגיטימיות (גם אם לא פוטוגניות) כמו חרדה, בדידות ולחץ. כולנו נדרשים להתמודד עם מציאות בלתי נתפסת בתוך מגוון זירות התמודדות שכל אחת בפני עצמה מאתגרת - רק שכעת הן מעורבבות זו בזו. העבודה נכנסה הביתה ובבית נמצאים לצדנו הילדים שלא הולכים לגנים ולבתי הספר, ההורים המבוגרים של חלקנו. הרבה לחץ. כולנו אנושיים ומושפעים מכך, כל אחד בדרכו ובעוצמות הקשורות לסיבות רבות ומגוונות".
לדברי דפני, אחד התפקידים החיוניים שהארגון מקבל על עצמו בימים אלו הוא זיהוי - מי הם העובדים שזקוקים לסיוע מוגבר, מי הם העובדים שגם בשגרה היו בוחרים בדפוסים של ריחוק והימנעות והיום הם עשויים להיות פגיעים, מנותקים ובודדים במיוחד. הוא אף ממליץ למנות לשם כך אדם בארגון שרואה את העובדים ויוכל גם לדאוג לרווחתם ולתחזוקה הרגשית הנדרשת, אולם מעבר לכך - אנו רוצים לראות בתקופה זו גם פוטנציאל.
"זה זמן לגלות גמישות שתהיה, אני מאמין, רווח נקי של הארגון (למשל, יש כאן הזדמנות לפרוייקטים חוצי ארגון ואף לשיתופי פעולה גלובליים שפחות מוגבלים היום מהפרשי השעות, ועוד). יש כאן הרבה מקום ליצירתיות וגמישות מחשבתית, כמו גם הזדמנות לביסוס של יחסי אמון, אחריות אישית ושדר משמעותי מהארגון לעובד ובחזרה: אנחנו חזקים יותר - ביחד".
דפני טוען כי יש כאן גם הזדדמנות מצויינת לחיזוק יכולות וכישורים בקרב העובדים, כמו, למשל, קורסי CBT שמועברים בחברות וארגונים (בימים אלו מועבר באונליין) לשיפור מיומנויות פרזנטציה ועמידה מול קהל או סדנאות למנהלים ודרגי ביניים בניהול צוותים מגוונים והתמודדות עם חרדה חברתית בארגון. "אנחנו מאמינים שבתהליכים כאלו יש תועלת חשובה ומשמעותית לארגון לא פחות מאשר לעובד, והם מאפשרים מיצוי מלא של איכויות וכישורים שאנו מחמיצים לעתים, חיזוק תחושת השייכות והמחוייבות האישית - חברתית".