בשנת 2018 הטילה חברת היהלומים הגדולה בעולם 'דה בירס' פצצה במשקל 10 טון על הראש של העוסקים בענף, לאחר שהודיעה כי חברת הבת שלה תתחיל למכור יהלומי מעבדה. החברה ששולטת ביצור היהלומים הגולמיים טענה במשך שנים כי לא תמכור לעולם יהלומי מעבדה אך לטענתה, בשל הדלדלות מאגרי היהלומים בעולם , לא נותרה בידיה ברירה. מנגד, טוענים גורמים בכירים בענף כי ההחלטה נשענת על סיבה אחת ויחידה - החשש של 'דה בירס' מאובדן נתח שוק. ומאז הודעתה, היקף מכירת יהלומי המעבדה (שמחירם זול משמעותית מיהלומים טבעיים) נמצא בעליה מתמדת, כל שכן בימות קורונה בהם לציבור יש הון נזיל מופחת לרכישת מותרות.
לכאורה, הודעת הדה בירס מהווה עוד מהלך עיסקי אך בפועל, מדובר על עדות ניצחת וחד משמעית לעיליונות הטכנולוגיה שחודרת לכל תחומי החיים , גם לכאלו שנחשבו עד לפני זמן לא רב, לחסינים מקידמה.
בסיועו של אהוד דוראני - מנכ"ל Green Diamonds שעוסקת ביצור ושיווק יהלומים סינטטיים, אנו מנסים להבין את התהליך המורכב באמצעותו ניתן כיום ליצור יהלומי מעבדה
עד כמה הטכנולוגיה של יהלומי המעבדה מאיימת על ההגמוניה של הענף?
אחד מהסיכונים הדרמטיים ביותר כפי שהוגדרו על ידי בורסות היהלומים השונות הוא החדירה המאסיבית של יהלומי המעבדה. תקציבי עתק הושקעו מצד החברות המסורתיות בענף על מנת למזער את הפגיעה בהכנסותיהן, בהצלחה חלקית בלבד. הודעת דה בירס על המהלך מלמדת כי הטכנולוגיה הפכה את הענף מן הקצה אל הקצה, תוך מזעור הפגיעה בטבע - תהליך כריית היהלומים נחשב למזהם, פוגע בסביבה ויוצר מסחר לא הוגן בתנאי עבודה קשים במדינות עולם שלישי.
כיצד למעשה מייצרים יהלום מעבדה?
יהלום טבעי הוא מינרל קשה העשוי מפחמן נקי, והוא נחשב לחומר בעל דרגת הקושי הגבוהה בעולם. היהלום התגבש לפני מאות מיליוני שנים לגביש קריסטלי בלחץ של כ-60 אלף אטמוספירות בטמפרטורה של כ-1,200-1,600 מעלות צלזיוס בעומק של כ-200-250 קילומטרים מתחת לקליפת כדור הארץ, משמע שגם הכרייה שלו היא מורכבת ודורשת חפירה ארוכה שפוגעת בסביבה. בתהליך התקררות אטי שאורך אלפי שנים, התמצק הפחמן והתגבש ליהלום, כשהוא סופח חומרים מסביבתו, שיקבעו את צבעו, ויהיו אחד הגורמים שיקבעו את דרגת הניקיון שלו. אלא שכיום, קיימת טכנולוגיה באמצעות ניתן לקצר את פרק הזמן מאלפי שנים, למספר שבועות וזאת באמצעות יצירת תנאים במעבדה שמדמים את אלו שקיימים מתחת למעטפת כדור הארץ, ובין היתר באמצעות מערכות שיוצרות לחץ אטמוספרי עצום ובטמפרטורות גבוהות מאוד.
מתי לראשונה נולד הרעיון כי ניתן לייצר יהלום בתנאי מעבדה?
הרעיון כי ניתן לייתר את כריית היהלומים הטבעיים ויצירתם בתנאי מעבדה נולד עוד בתחילת שנות ה 40, כאשר צוות חוקרים גילה שחימום של החומר גרפיט בתנאי המדמים את אלו שקיימים בקרום כדור הארץ, יוצר למעשה יהלום. הרכבו הכימי הזהה של הגרפיט לזה של הפחמן הטהור ממנו עשויים יהלומים טבעיים, מאפשר זאת. לכאורה מדובר על מהלך פשוט ליישום אולם החוקרים נתקלו בקושי לבנות כבשן שיאפשר להוציא את הרעיון לפועל, וזה נגנז. כעבור כחמש עשרה שנים ועם התפתחות הטכנולוגיה בתחום הכבשנים, הצליחו החוקרים לבנות את הכבשן הנדרש ולייצר את היהלום המלאכותי הראשון. כך למעשה, הטכנולוגיה מאפשרת לייצר יהלומים שזהים בהרכבם הכימי לאלו שנמצאים באדמה.
בוא נצלול יותר לעומק של תהליך יצירת היהלום. מה קורה בפועל באותן מעבדות?
במרוצת השנים התפתחו 2 שיטות שונות לייצור יהלומי מעבדה שמובילות לתוצאה זהה. הראשונה CVD: מבוססת על אידוי תערובת גזים שיש בהם אטומי פחמן ומאפשרת יצור יהלומים גדולים. הבעיה העיקרית שטמונה בשיטה זו היא תוצאת הלוואי של אידוי גזים פחמנניים ופליטה של מזהמים ואדים רעילים. לאור הסיכון הרב שכרוך בכך, קיימת חשיבות מכרעת לניטור מדויק של כמות האדים ושליטה מלאה בתהליך. מנגד, אחד מהיתרונות המשמעותיים של שיטה זו היא כי הטמפ' הנדרשת להפקת יהלום תוך שימוש בה נעה סביב 800 מעלות צלזיוס 'בלבד'. השיטה השנייה HPHT -High Pressure High) Temperature), מצריכה טמפ' גבוהה בהרבה - 1,500 מעלות, בה מניחים מתכות ופחמן על משטחי עבודה (למעשה בסיס של יהלום). החום הגבוה גורם להתכת המתכת ולפירוק חתיכות הפחמן 'המלוכלכות'. בתום פעולה זו, נותרות פיסות פחמן טהורות ונקיות.
כיצד בא לידי ביטוי השוני בין יהלום טבעי ליהלום מעבדה?
יצור היהלום בתנאי מעבדה הוא שלב אחד בדרך להפיכתו למוצר אותו ניתן למכור. בשלב הבא, נדרש לחתוך וללטש אותו, וזו משימה מורכבת מאוד. מדובר על עבודה מדויקת, יש בה מלאכת מחשבת של ממש והפרמטרים זהים לאלה של היהלומים הטבעיים -צבע, שקיפות, דרגת ניקיון היהלום, צורה ודרגת החזר האור. הפאות צריכות להיות מושלמות, הצורה תישמר והעבודה עצמה תתבצע בדיוק כפי שהיא מתבצעת עבור היהלומים הטבעיים. בשנת 1919 פרסם מתמטיקאי בלגי צעיר (20) מרסל טולקובסקי, מחקר על הזוויות המיטביות של שבירת קרני האור והחזר הקרניים ביהלום עגול. בהתאם לחישובים שלו, לוח היהלום צריך להיות בגודל של %53 מקוטר האבן, כתר של %16.2 וגובה האבן הכולל %60 מן הקוטר. הפרופורציות שהציג, הציתו ויכוח שנמשך עד היום לגבי ההגדרה של ליטוש אידאלי, כאשר בין היתר, נלקח בחשבון גם נתון מהותי נוסף: ההשפעה שיש לפרופורציות השונות על אחוזי המשקל וכפועל יוצא, על הרווח שיתקבל מהמכירה שלו.