החיים לא יחזרו להיות בדיוק אותו הדבר - אך מי קבע שזה מה שאנחנו צריכים? לאחר שני סגרים, אינספור הגבלות, ומדינה שלמה שמשחקת עם עצמה ים - יבשה ללא מנצחים, מפסידים או חוקים ברורים, הגיע הזמן להגיד זאת בקול רם. עד שיימצא חיסון לנגיף הקורונה אשר ימנע את הפאניקה הלאומית ויעניק פתרון בריאותי עולמי - זריקת העידוד או יותר נכון הפתרון שיישאר רלוונטי גם ביום שאחרי - הוא ההווי החברתי בקרב קהילת העובדים במתחמי העבודה המשותפים.
חשוב לשמור על ההנחיות, אך לא להצדיע להן או לחיות מתוך חשש תמידי שגורם להימנע יתר על המידה ממפגשים חברתיים. בזמן שנתון השיא במדינה עמד על מיליון מובטלים - השיח על אלו שסביבת עבודתם חוותה רעידת אדמה של ממש (ללא פיטורין או הוצאה לחל"ת) נשכח לגמרי או צץ לעיתים נדירות. התלות בהצלחת עסקים מבוססת על מידת שביעות הרצון של העובדים וכמובן בהענקת סביבת עבודה נעימה, אנושית ומגוונת. סביבה בה העובד יוכל לשאוף להיות האני הטוב ביותר שלו.
ראינו כי בתחומים עיסוק רבים ניתן לעבוד מהבית אך אין להפוך זאת להרגל. אמנם לא קיים מתכון מסוים לדרך בה הכי נכון להתנהל אל מול העובדים, אך בתקופה בה דרך התקשורת העיקרית של העובדים היא באמצעות אפליקציות ZOOM ו-whatsapp או דרך תכתובות מיילים תכופות ואפילו בשיחות חולין מחוץ לעבודה האדם שמולך, צריך לזהות האם האדם שמולו מחייך מבעד למסכה רק דרך המבט בעיניו - אז אין ספק שיש צורך בהבניית מציאות חדשה עבור העובדים. הודות ליצירתיות של יזמי מתחמי העבודה המשותפים ברחבי הארץ שנוכח התקופה הגמישו את חוזי השכירות לבסיס יומי/שבועי וללא כל התחייבות מולם. אין צורך לקוות רק לצאת מהבתים ולקחת חלק במהלך יצירתי שמתברר כאוויר לנשימה כלכלית וחברתית כאחד.
ישנן עדויות רבות להשפעות החברתיות והפסיכולוגיות שנגרמו כתוצאה מהקורונה. בקרב מחקר שערך מכון שריד באוגוסט 2020 בשיתוף חברת BDO ישראל אשר חושף קווים לדמותה של עבודה מהבית. בין החסרונות המשמעותיים נראו: מחסור באינטראקציה וחברה או בדידות (59%), וחוסר מסגרת מחייבת/הסחות דעת/ התברברות .(48% ובימים בהם גוגל מאפשרת עבודה מהבית עד קיץ 2021, חברת לייבפרסון עזבה את משרדיה עד להודעה חדשה ומשרדי חברות גלובליות רבות נותרו מיותמים ממרבית עובדיהם - ההשפעות הפוטנציאליות בבדידות החברתית על הגוף הנפש עשויות להראות את נזקיהן לטווח הארוך בדמות: ירידה בכישורים החברתיים, מצבי רוח משתנים, התמכרות של דור שלם להבעת רגשות דרך האימוג'י ועוד תסמינים של הקורונה החברתית שעוד נדע עליהם רק בהמשך. אלו מהווים רק את מנת הפתיחה של החסרונות שנובעים משיבוש לוח הזמנים שבין זמן עבודה אל מול זמן בית, ותחושת הבידוד שעלולה להימשך אף שבועות מבלי מפגשים פנים מול פנים .
קיימות אופציות אחרות אך הן כמו פלסטר זמני. אין ספק כי נתינת האפשרות לעובדים של רכישת ציוד משרדי לביתם מראה אכפתיות והתחשבות אך איפה התקשורת הבין אישית? באיזה אופן העובדים יפרו האחד את השני מקצועית מבלי להימצא באותה הסביבה? מתי יתרחשו המפגשים האקראיים לצד כוס הקפה? עד כמה באמת יהיו חסרות השיחות השבועיות על בינג' של הסדרה החדשה בנטפליקס? המודל הגמיש של חללי העבודה מאפשר את כל המעטפת האנושית שמביאה עימה רגעים קטנים כגדולים מדי יום.
"פתאום לרגע אין קורונה", פנה אליי לאחרונה מנכ"ל של חברה טכנולוגית מובילה שהגיע אלינו לבחון את מודל העבודה החדש. ארבע מילים שהיוו עבורי רגע של נחת וסימן שהדרך של הצוות שלנו נכונה. תמיד אהבתי להיות מוקף באנשים וליהנות מתחושת הקהילתיות - וגם כשראיתי עם פרוץ מגפת הקורונה את תחושת הריחוק החברתי אשר אפפה את המדינה וכמובן חלחלה במהירות אל מתחמי העבודה המשותפים ידעתי כי ההתבוננות בפרטים הקטנים תביא לדחיקת הנגיף. אם ביום שלפני הקורונה ההתמקדות הייתה החל מכיוון העט אשר מונח על דלפק הקבלה ועד צבע כריות הישיבה לנוחות העובדים - בימים האלו ההתמקדות היא בהמשך הפעלת המתחמים תוך נתינת התחושה להרגיש בבית אך להיות מחוצה לו.
הרוטציה של החברות השונות במתחמי חללי העבודה מעניקה הצצה לעתיד עולם התעסוקה. אין ספק כי מלבד הרצון העז של העובדים בעבודה מחוץ לביתם, המנהלים יצטרכו להמשיך להתכונן ליום שאחרי ולא להתמקד רק נקודתית עד למציאת חיסון לנגיף הקורונה. אז במקום לחשוב מתי החיים יחזרו להיות אותו הדבר - פשוט צריך לתת לתחושת האחדות החברתית ביטוי מחוץ למסכים. כי פשטות היא היוקרה החדשה.
רומן לוי הוא מייסד ומנכ"ל רשת מתחמי עבודה המשותפים Urban Place