המכון למחקרי ביטחון לאומי קיים ביום חמישי, בשיתוף מכון ראנד האמריקני, את היום השני של הכנס הבינלאומי השנתי של תוכנית ליפקין-שחק בנושא "ביטחון לאומי, פייק ניוז והקרב על התודעה בעידן הדיגיטלי".
היום נפתח בשיחה של תא"ל (מיל.) איתי ברון, סגן ראש המכון וראש תוכנית ליפקין-שחק עם תא"ל דרור שלום, לשעבר רח"ט מחקר באמ"ן, על האופן שבו ארגוני הביטחון בכלל והמודיעין בפרט מושפעים מהעידן הדיגיטלי ועל תהליכי קבלת החלטות בענייני ביטחון לאומי בעידן של פוסט-אמת, פייק ניוז ועובדות אלטרנטיביות.
תא"ל דרור שלום ציין כי לתפיסתו תפקיד המודיעין כמי שאמור לברר את המציאות בכל הקשור לאויב ולסביבה, להבין אותה ולתווך אותה למקבלי ההחלטות היה תמיד מסובך. לדבריו, מה שמתחולל בשנים האחרונות זה שינוי בסדר גודל אחר אשר מעלה את המורכבות של מילוי תפקיד זה. בראייתו, עניין זה קשור בגודש המידע שמקשה מאוד על היכולת להבין את המציאות. בנוסף, בעשור האחרון, הוא מתאר ויכוח פנימי מתמשך באמ"ן לגבי זהותו - האם תפקידו לשמש כגורם מודיעיני העוסק בהבנת המציאות או כגורם השפעה העוסק, באופן פעיל, גם בעיצוב המציאות. בראייתו, יש אתגר מאוד גדול להלך בגבול הדק שבין שני התפקידים הללו, אך התפקיד העיקרי של אמ"ן נותר בתחום בירור המציאות והבנתה.
הפאנל הראשון עסק בשאלה "איך מזהים פייק ניוז?" והנחתה אותו ענבל אורפז, עיתונאית לשעבר וכיום חוקרת בתוכנית ליפקין-שחק. הפאנל עסק בדרכים להתמודדות עם פייק ניוז, ובתוך כך בדק כיצד עיתונאים עורכים תחקירים בעידן של פוסט אמת, איך מתמודדות מערכות חדשות עם הקושי הגובר בבירור עובדות ומהם הכלים המשפטיים הקיימים להתמודדות עם הפצת פייק ניוז.
הכתב הפוליטי של הארץ, חיים לוינסון, תיאר את העלייה בהפצת מידע כוזב בעיקר סביב מערכות הבחירות. כדוגמה, הוא הביא את המקרה בו נאווה ג'ייקובס טענה שבני גנץ הטריד אותה מינית בנעוריה. "היא הסתובבה בכמה כלי תקשורת שלא פרסמו את הסיפור שלה, ולבסוף פרסמה את זה בעצמה בטוויטר או בפייסבוק שלה. ואז אתה כעיתונאי נמצא בדילמה - האם אני מתעלם מהאירוע הזה כי אני לא מאמין לו או לא?"
לוינסון ציין את השימוש ההולך וגובר במסמכים מזויפים כדי להשפיע על עיתונאים ועל הציבור. "אתה צריך לבדוק את עצמך כל הזמן. בישראל, למזלי, רמות הזיופים כל כך נמוכות שמהר מאוד אתה עולה על זה".
טלי לפקין-שחק, עורכת ומגישה בגלי צה"ל, התייחסה לקושי המיוחד לאמת מידע בנושאים חדשותיים ביטחוניים מאחר ולעיתים קרובות הוא מגיע מדובר צה"ל או ממערכת הביטחון. "גם הגורמים הרשמיים בצבא המוסרי ביותר בעולם לא תמיד נותנים את כל האמת. לעיתים הם יתנו לא אמת מסיבות שונות ומגוונות, כולל צורכי לוחמת מידע. האם אנחנו יודעים איך לזהות את מה שאיננו אמת? לצערי זה קושי גדול כשמדובר בנושאים ביטחוניים" אמרה ליפקין-שחק בפאנל.
אורלי גולדקלנד, סגנית העורך הראשי של העיתון מקור ראשון ועורכת האתר, התייחסה לשינויים הטכנולוגיים שמשפיעים על יכולתם של גופי התקשורת לברר את העובדות. "באתר האינטרנט אין לנו את כוח האדם והיכולת לעבור פעם אחר פעם על ידיעה כמו בעיתון השבועי. מה שהשתנה זה עניין הרשתות החברתיות. אם פעם הרשתות החברתיות הגיבו לעיתונות כתובה או משודרת, היום הרבה פעמים אנחנו מגיבים אליהן - לוקחים אייטמים מהן, מתייחסים למשהו מסעיר שהתרחש בהן". עם זאת, גולדקלנד ציינה שלרשתות החברתיות יש תפקיד גם בבירור האמת. לדבריה, "הרבה פעמים הכלי המקלקל הוא הכלי המתקן שבאמצעותו ניתן לגלות אמת או שקר".
גיא זהר, מנחה התוכנית "מהצד השני" בכאן 11, הסביר את האופן בו פועלת התוכנית בהגשתו. "אנחנו לא עוסקים בביקורת תקשורת, אלא ממש בפער בין המציאות ואיך שהיא משתקפת בתקשורת. לכן, אם תשימי לב הרבה ממה שאנחנו עושים לא קשור בכלל לדרך שבה העיתונאי עבד, אלא הרבה פעמים בדרך שבה הוא הופעל ומה שהוא שיקף". נעה ברק, מנהלת פיתוח של "המשרוקית" בגלובס, תארה את הקושי עמו מתמודדים גופי בדיקת עובדות בעולם: "המהירות בה אנשים אומרים משהו שגוי, בדיה, חצי אמת, או משהו לא מבוסס היא מאוד מהירה. הזמן שלוקח לבדוק את זה, להפריך את זה, ולהביא עובדות הוא מאוד ארוך".
יוסי דורפמן, יועץ אסטרטגי ומומחה לדיגיטל שעוסק באיתור משתמשים פיקטיביים ברשתות חברתיות תיאר את הקושי לזהות רשתות פייקים שמשמשות להפצת שקרים ולהתערבות בשיח. "ברשתות החברתיות קל יותר להכניס תודעת שקר כי אנחנו נוטים להתייחס אליהן כמשהו שהוא כיף. זה מקור צריכת המידע העיקרי של חלק גדול מאיתנו. לכן, גם חלק גדול מהמידע השקרי שאנחנו מקבלים מגיע משם" אמר דורפמן. הוא ציין כי בימים אלה עולה לאוויר פלטפורמת fakereporter.net שהקימו פעילים חברתיים כדי לעקוב אחרי פעילות משתמשים פיקטיביים וזיהוי הרשתות בהן הם פועלים.
החלק האחרון בדיון התייחס למענה המשפטי לתופעת הפייק ניוז. עו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בטכנולוגיה ומידע, התייחס בדבריו להיעדר מענה חוק ראוי או נורמות חברתיות שיעצרו את הבעיה ולניגוד העניינים בו מצויים פוליטיקאים. ד"ר תומר שדמי, מומחית למשפט, אתיקה וטכנולוגיה וחוקרת בתוכנית ליפקין-שחק, התייחסה לרגולציה הנדרשת על ענקיות הטכנולוגיה שהפלטפורמה שלהן משמשת להפצת שקרים. "יש לנו 2-3 חברות גלובליות שעל גביהן נעשה השיח הפוליטי, החברתי והמקצועי שלנו. זה לא שוק חופשי של רעיונות - זה שוק שנשלט על ידי ההגיונות הספציפיים של החברות האלה שמנסות לגרום לנו לבהות זמן רב יותר במסך ולגרות אותנו להגיב. לשם כך התכנים בהן צריכים להיות כמה שיותר קיצוניים, מקטבים וסנסציוניים" אמרה שדמי. היא הציעה להפעיל רגולציה על האלגוריתמים של הרשתות החברתיות ולאסור את השימוש בחוות בוטים.
הפאנל השני עסק בנושא התפקיד של ענקיות הטכנולוגיה כשחקניות ביטחון לאומי והנחה אותו תא"ל (מיל.) איתי ברון, סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. רשימת הדוברים כללה את: פרופ' אביתר מתניה, ראש מערך הסייבר הלאומי לשעבר, פרופ' קרין נהון, אוניברסיטת וושינגטון והמרכז הבינתחומי הרצליה, ד"ר תומר סימון, סמנכ"ל טכנולוגיות לאומיות ממייקרוסופט, נועם כץ, סמנכ"ל בכיר וראש מערך הדיפלומטיה הציבורית במשרד החוץ, יעל אייזנשטט, ראש תכנית מניעת ההתערבות הזרה בבחירות בפייסבוק לשעבר, ד"ר ג'ניפר קוואנו ממכון ראנד, העיתונאי גיא רולניק, והאלוף (מיל.) עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי.
חברות הטכנולוגיה הגדולות כמו גוגל, פייסבוק, מייקרוסופט, אפל ואמזון הפכו בעשורים האחרונים למעצמות גלובליות המשפיעות ומכתיבות נורמות, יחסי כוח, הרגלים ותפיסות. בעוד שהשיח הציבורי עוסק בשנים האחרונות באינטנסיביות בהשפעתן הכלכלית, הפוליטית והחברתית של ענקיות הטכנולוגיה, הפאנל דן בהשפעתן על הביטחון הלאומי. במהלך הדיון עסקו משתתפי הפאנל בשאלה כיצד שליטתן של חברות אלו על מידע, על חזית הפיתוח הטכנולוגי (למשל בתחומי הבינה המלאכותית וההצפנה) ועל השיח מתרגמת להשפעה על שאלות של ביטחון לאומי בישראל ובעולם.
פרופ' מתניה דיבר על העדרה של מסגרת תפיסתית עדכנית להבין את מקומן של ענקיות הטכנולוגיה בתחום הביטחון הלאומי והיחסים הבינלאומיים. ואכן, חלק מרכזי בפאנל הוקדש לסוגיית הריבונות - כיצד הענקיות מערערות את הריבונות המסורתית של המדינות וכיצד הן מעצבות ריבונות משל עצמן, המגבילה את הריבונות של המדינות ושל הארגונים הבינלאומיים. לפי פרופ' קרין נהון, הענקיות שינו את מארג הכוחות המסורתי שהכרנו, ובין אם הן מודות בכך או לא, הן מפעילות כוח - מנסות להיות גם שחקן משפיע בזירה הפוליטית והחברתית. אולם, לדבריה, הקהילה האקדמית חלוקה בשאלת היקף ואופן השפעתן.
הדוברים היו חלוקים בשאלת היחסים הראויים בין הענקיות למדינות. מרבית הדוברים הסכימו על כך שחל שינוי באופן שבו החברות תופסות את עצמן, כפי שניתן לראות מאירועי משבר הקורונה ובחירות 2020, ואת ההתערבות הגוברת שלהם בנעשה בזירה הפוליטית, על אף ההיסוס הקודם שלהם לעסוק בתכנים ולקבוע האם מדובר באמת או בשקר. חלק מהדוברים, כדוגמת ד"ר תומר סיימון ממייקרוסופט ונועם כץ ממשרד החוץ, צידד בשותפות בין המדינות לבין הענקיות, שצריך להיות מבוסס בעיקר על שקיפות. אבל בדיון הוצג גם קול ביקורתי יותר. קול כזה הביעו העיתונאי גיא רולניק ויעל אייזנשטט, שעבדה בעבר בפייסבוק, שתיארו את הצורך להגביל באופן כוחני יותר את הענקיות. כך או כך, נראה כי הייתה הסכמה גורפת בפאנל שענקיות הטכנולוגיה הפכו להיות גורם משפיע גם בתחום הביטחון הלאומי ועניין זה מחייב הסדרה הן ברמת המדינות והן ברמה הבינלאומית.