"לא חשבתי שזה אפשרי, איתן הקטן לא חלם להיות טייס" מספר איתן סטיבה מי שאמור לטוס לחלל ולהפוך בחודשים הקרובים לישראלי השני שיעשה זאת. "כילד קטן על החלל בכלל לא חשבתי, אבל משהו התחיל השתנה בגיל 11, כשראיתי את נחיתת אפולו על הירח. זה פתח את הדמיון להסתכל החוצה".
סטיבה שוחח עמנו לקראת אירוע השקת משימת "רקיע" אשר במסגרתה סטיבה עתיד להיות הישראלי השני שיבקר בחלל. בשונה מהטיסה של אילן רמון ז"ל, סטיבה יטוס במסגרת פרטית וימריא בעזרת החללית של SpaceX. את מימון המשימה, סטיבה שילם מכיסו, כאשר את הטיסה, מוביל משרד המדע והטכנולוגיה, בשיתוף פעולה עם קרן רמון. העלות המשוערת של המשימה עומדת על כ-50 מיליון דולר, כאשר על פי הסכם השיגור, סטיבה יממן שהייה של בין 8 עד 10 ימים בתחנת החלל הבינלאומית. במהלך השהייה הזו, סטיבה עתיד לבצע ניסויים שנבחרו על ידי ועדה, לאחר שפורסם קול קורא במהלכו כל ארגון, גוף או קבוצה יכלה להגיש את הניסוי המיועד שלה. סטיבה בן ה-63, יהיה נוסע החלל המבוגר ביותר שישוגר לתחנת החלל.
כטייס קרב, אתה הרי מודע לאתגרים של טיסה לחלל, האם יש אילו חששות?
"אני לא חושב שזה קשה פיזיולוגית, אני חושב שזה מאתגר. ה-g, והאפס g זה לא דברים שלא חוויתי אותם קודם. להיות באזור ללא כבידה שבו השרירים משתנים, מאבדים מסת שריר, מאבדים צפיפות עצם, הלב עובד אחרת, זה משנה את המאמצים שלו וחלוקת הדם בגוף. אומרים שזה משפיע על הראייה, על השינה. זו תהיה חוויה, אבל יכינו אותנו לחוויה הזאת. נגיד בחלל אי אפשר להניח את הראש על כרית, אתה מרחף, וזה לישון בריחוף. החוויות הפיזיולוגית הן מעניינות, ואני לא חושב שמאתגרות מדי. הן סבירות. הסיכון שיש במשימה? יש סיכונים".
"אנחנו יוצאים מהחממה, מהמקום הבטוח של כדור הארץ, לאזור שהוא בתנאי קיצון. הטמפרטורות שם הם מינוס 250 מעלות. כמובן בלי חמצן, ריק. ויוצאים לחלל עם טכנולוגיה שהיא בשפיץ שלה. אני מתמודד עם החששות האלו, באמצעות היכרות והבנה של המערכות, ובאמת לסמוך על היצרנים ועל אלו שמייצרים את המערכות ומפעילים אותם. תחנת החלל מסתובבת מעלינו במשך 20 שנה, והיא מאוישת, אז אני לא בא למקום שלא עובד. הוא עובד, ועובד טוב". איך המשפחה מגיבה? "אשתי ידעה שהיא לא יכולה לעצור אותי. היא מאוד תומכת. הילדים היו מתחלפים איתי על המקום, והנכדים עוד לא מבינים במה מדובר. טוב, סבא טס לחלל.", צחק סטיבה.
מה אתה יכול לספר לנו על העבודה מול SpaceX?
"החברה מאוד מרשימה. ביקרתי במפעל בלוס אנג'לס וראיתי איך הוא עובד. אין ניירות, הכל ממוחשב. מאוד יעיל, מאוד מקצועי. בביקור האחרון לפני שבועיים שנסעתי לראות את השיגור של Crew 2, הלכנו להאנגר שבו משפצים את Falcon והיו שם 4 טילים. אחד מהם עשה 9 שיגורים, השני עשה 6 שיגורים, והם היו נורא מלוכלכים. מושחמים בניגוד לטיל חדש שנראה לבן, עם דגל ארה"ב. שאלתי אותם: 'מה קורה, למה לא מנקים?'. אמרו שאין טעם לבזבז זמן על ניקוי הטיל לקראת השיגור הבא. זו עבודה וזמן כשאין צורך. הם רק ניקו את המחברים לוודא שלא חסר שום דבר. זה דברים המעורבות של התעשייה הפרטית מוזילה ומשביחה את כל הנושא. אילון מאסק גאון".
עד כמה אתה מכיר את שותפיך למסע?
"אנחנו כבר נפגשנו פיזית, ואנחנו ניפגש עוד הרבה. יש לנו שיחה מדי שבועיים שבה כולנו דנים בנושאים משותפים ומתלבטים, מעבירים חוויות וכל אחד מספר מה הוא מתכנן לעשות. בסוף התיאום של העבודה שעושים שם, זה תיאום מטורף. כל אחד צריך לדעת בכל רבע שעה מה הוא עושה. ביוני אנחנו יוצאים לגיבוש צוות, שבוע גיבוש בשטח, תרמילים, כל הרביעייה, הולכים בשטח באלסקה. זה היה מתוכנן לקולורדו אבל זה נדחה לקיץ אז הזיזו לאלסקה. לפי מה שני מכיר את הצוות - אלו יופי של אנשים. הבחור המוביל, ראש המשימה הוא אסטרונאוט שהיה 4 פעמים בחלל, ויש לו שיא של הליכות חלל. באמת בן אדם מנוסה שמכיר את כל האספקטים של טיסת חלל והוא מאוד עוזר ונותן ביטחון כמובן. עם הצוות אנחנו מקיימים שיחות ומדברים ופותחים את הלב, הפחדים, וההתרגשות. יש לנו קבוצת אימייל ואנחנו מדברים דרכה, אין לנו עוד קבוצת ווטסאפ כי יש שם אמריקאי אחד שמתנגד לווטסאפ בתוקף", צחק.
סטיבה צפוי לבצע בחלל עשרות ניסויים, כשבחלקם מספר לנו כי שותפיו בחללית יעזרו, והעזרה תהיה הדדית. "באוקטובר אני נוסע ל-4 חודשי אימונים, ובמהלך הזמן הזה נסע גם ליפן, לרוסיה, לאירופה בשביל לבקר במעבדות של המדינות האחרות ולחוות את הסימולטורים של המעבדות שיש להם בתחנת החלל כדי להכיר את מה שיש, ומה אסור לעשות. הסכמנו בינינו שאנחנו נעזור אחד לשני בניסוים, בכל ניסוי שנרצה. הם ראו מה קרן רמון ומשרד המדע מתכננים, ואנחנו נעזור אחד לשני בביצוע הניסויים האלו", אמר סטיבה.
בין עשרות הניסויים, סטיבה צפוי גם לבצע ניסוי שביצע אילן רמון, הניסוי זכה לשם "ILAN ES", תצפיות מהחלל על שדוני ברקים ותופעות חשמל אטמוספרי נוספות בשיתוף תחנות קרקע ברחבי העולם. "זה באמת מאוד מיוחד, כי לשמחתנו אילן שידר את התוצאות בזמן אמת מהחללית. הרבה ניסויים שעשו בקולומביה הלכו לאיבוד, אך בגלל ההתעקשות של הצוות, הניסויים הגיעו ארצה ויש תמונות של הניסויי של הברקים. היום הטכנולוגיה מאוד השתפרה, ואפשר לצלם בצבע. הוא צילם בשחור לבן. אפשר להיות בתיאום טוב יותר עם הקרקע מתי ואיפה לצלם".
"אם אילן היה בחיים, הוא היה מעודד אותי מאוד"
"אילן רמון היה חבר קרוב. ביקרתי אותו באימונים בנאס"א. הטיסה שלו התעכבה, ובמקום תקופה קצרה של אימונים וטיסה, זה הפך לשנים. אז, הייתה לי הזדמנות לבקר במתקנים, להבין שהעולם הזה של הטיסה לחלל הוא אמיתי, הוא קורה. אנשים טסים ואנשים חוזרים. לא שמתי לעצמי יעד של "אני רוצה להגיע לחלל", אבל היה לי ברור שאם תהיה הזדמנות - אני אקפוץ עליה. כשאמרתי את זה לראשונה במילים, זה היה אחרי התאונה של אילן. אמרתי לאורה שאם תהיה לי הזדמנות, אני אעשה את זה על אף התאונה. אבל זה לא היה ריאלי כי הייתי מילואימניק", סיפר סטיבה.
מתי הכרת את אילן רמון?
"הכרתי את אילן בטייסת 117, בשנת 1981. ב-1990, הייתי מילואימניק והוא הפך למפקד הטייסת. זו הייתה תקופת מלחמת המפרץ. אני הייתי מילואימניק צעיר והוא מינה אותי כמוביל רביעייה בטייסת, וזה תפקיד משמעותי בחיל האוויר. זה התפקיד הבכיר ביותר שאתה יכול לקבל בטיסה. שם התחברנו, הכרתי את רונה יותר טוב והמשפחות נהיו קרובות. ליווינו אותם לאורך כל הדרך, את כל האירועים הקשים שהם חוו. היינו קרובים. אחרי שאסף נהרג, והחודשים בהם רונה הייתה חולה. היום אנחנו מאוד קרובים לשלושת הילדים. הם ילדים מקסימים, והם תומכים בי וברעיון. הם הגיבו בחיבוק כשסיפרתי להם על הטיסה".
איך אילן היה מגיב לטיסה הפרטית שלך, ליוזמה הזאת?
"אם אילן היה בחיים, הוא היה מעודד אותי מאוד. הוא היה בחור אמיץ, והעריך מאוד את הרצון לנסות לפרוץ גבולות ולגלות מקומות חדשים. ככה הוא גם הוביל את הטייסת. באומץ לב".