משלמים במגע? אתם צריכים להפסיק לקרוא לזה וויי פיי

אתמול התבשרנו כי בשנים הקרובות מאסטרקארד עומדת להרוג סופית את הפס המגנטי בכרטיסי האשראי שהיא מנפיקה, פשוט בגלל שאין בו יותר צורך, ואת מקומו תפסה טכנולוגיית התשלומים ללא מגע.

בשנה שעברה נכנסה סוף סוף הטכנולוגיה הזו לישראל, אחרי עיכוב של קרוב לשבע שנים ובפיגור רציני אחרי העולם. היא נכנסה בפועל בתקופת הקורונה, כך שללא מעטים מאיתנו זה אולי עבר מתחת לראדאר, אבל עכשיו היא כבר עובדה קיימת, ורובנו כבר התנסינו בה.

אוהבים טכנולוגיה? הצטרפו לעמוד האינסטגרם

יחד עם זאת, עניין אחד שקצת מעצבן אותנו, זה שהביטוי שהשתרש לטובת תשלומים ללא מגע הוא "תשלום בוויי-פיי". ובכן, זה לא וויי פיי, והנה ההסבר. הטכנולוגיה שמשמשת את התשלומים ללא מגע (contactless payments) היא בכלל NFC. NFC כבר קיימת בטלפונים שלכם שנים, פשוט עד כה לא ממש היה לה שימוש.

למה כן היה לה שימוש? למי מכם שטענו את הרב-קו שלהם עם הסמארטפון, זה נעשה בעזרת NFC. העברת קבצים בין שני טלפונים או קיצור זיווג של אוזניות בלוטות'? גם NFC. אותה טכנולוגיה מאפשרת לכם עכשיו את הפלא של לשלם עם הסמארטפון, אבל אל תקראו לה "וויי פיי"!

הדבר היחיד שמשותף ל-Wi-Fi ול-NFC הוא ששתיהן טכנולוגיות אלחוט. פה בערך מסתיים הדמיון ביניהן. להגיד ש-NFC זה WiFi, זה כמו להגיד שכלב וחתול זה אותו דבר, רק בגלל ששניהם הולכים על ארבע...

וויי-פיי, או בשמה המלא והמהודר Wireless Fidelity (או תקן IEEE 802.11 בשמה הטכני), היא תקן הרשתות האלחוטיות העיקרי כיום בעולם, והיא בכלל נועדה לכסות שטחים רחבים ומרחקים גדולים, כתחליף אלחוטי לרשתות מחשבים המחוברות בכבלי רשת. לצורך העניין, נתב ה-וויי-פיי הביתי שלכם מכסה טווח ממוצע של עשרות מטרים.

NFC היא בערך ההיפך הגמור ממנה: NFC, ראשי תיבות של "תקשורת שדה קרוב" (Near Field Communication) שזכתה גם לשם העברי "תקשורת טווח אפס", היא תקן תקשורת אלחוטי לטווחים קצרים, קצרצרים אפילו: בפועל, לא יותר מ-10 סנטימטרים (תיאורטית התקן מדבר על קצת יותר לאנטנה קומפקטית - 20 ס"מ טווח).

ומה שמאפשר לכם את הפלא של תשלום ללא מגע, פשוט על ידי קירוב של הסמארטפון או כרטיס האשראי שלכם למסוף האשראי התומך (התשלומים אגב נקראים "ללא מגע" כי אין מגע פיזי בין הכרטיס ובין המסוף, כמו עם הפס המגנטי שכאמור בקרוב ילך לעולמו), הוא פרוטוקול שנקרא EMV, שעושה שימוש בטכנולוגיית NFC ובתגי רדיו (RFID).

EMV, שאלה פשוט ראשי התיבות של החברות שיצרו את התקן - יורוקארד-מאסטרקארד-ויזה, הוא פרוטוקול, או אסופת טכנולוגיות, המגדיר כיום את "השפה" שבה פועלים כיום מרבית, אם לא כל, מסופי האשראי בעולם. EMV מסדיר בעצם תשלום בשתי דרכים פיזיות עיקריות:

• 1. באמצעות השבב החכם - שכן מערב החדרה של הכרטיס לתוך המסוף כך שהמסוף קורא את השבב ואז אתם גם נדרשים להקיש את הקוד הסודי (בישראל נדרש בעסקאות מעל 300 שקל).
• 2. בתשלומים ללא מגע - הצורה שבה רובנו עברנו לשלם כיום, אם בקירוב של כרטיס האשראי התומך (חפשו את סימן הקשתות על הכרטיס שלכם), סמארטפון (כיום גם אייפון וגם אנדרואיד) או שעון חכם, שגם הוא מצויד בשבב NFC.

אגב למי ששם לב, כחלק מדרישות האבטחה, מספר הכרטיס שיופיע לנו בתשלום ללא מגע, הוא שונה מארבע הספרות האחרונות של הכרטיס הפיזי שלנו. מדוע? כי EMV יוצר רק ייצוג של הכרטיס האמיתי שלנו, מעין "כרטיס אשראי וירטואלי" וחד פעמי שנוצר רק עבור העסקה שביצענו, ואז חדל מלהתקיים.

תסכימו שזה הרבה יותר בטוח מלחתום על ספח כמו שהיינו עושים עד לא מזמן, ועם המספר המלא של הכרטיס האמיתי.

אז בקיצור, בפעם הבאה שמישהו שואל אתכם אם תרצו "לשלם ב-וויי-פיי", תגידו לו או לה: "לא, אני משלם ב-EMV" או "עם NFC". את ה-וויי פיי תשאירו לבית הקפה, אחרי ששילמתם ללא מגע על הקרואסון.