האם חברת הסייבר ההתקפי NSO Group פוגעת בביטחון הלאומי של ישראל וביחסי החוץ שלה? אם ההסתבכות הקודמת, שבה נמצאה תוכנת הריגול פגסוס מתוצרתה בטלפון של עמנואל מקרון, נשיא צרפת לא היה בה די, פרסום של רונן ברגמן מאמש טוען כי ייתכן שההכרזה של שר הביטחון על 6 ארגוני זכויות אדם פלסטיניים כארגוני טרור, נועדה לחפות על העובדה שפגסוס נמצאה בטלפונים של עובדי הארגונים, אחד מהם, אזרח אמריקני.
נזכיר כי בהקשר זה, בשבוע שעבר, הכריזה מחלקת המדינה האמריקנית על NSO ועל חברה ישראלית נוספת, קנדירו, כעל חברות "המבצעות פעולות הנוגדות את הביטחון הלאומי של ארצות הברית", הכרזה שאינה קלה כלל ועיקר.
על פי לוח זמנים שפרסם ארגון Front Line Defneders, המגן על זכויות אדם, ומידע שחלק גם עם Citizen Lab, מעבדת זכויות האדם הדיגיטלית של אוניברסיטת טורונטו העוקבת אחרי NSO מקרוב, כמה טלפונים של עובדי הארגונים הפלסטיניים נפגעו בידי תוכנת פגסוס. זה היה ב-17 באוקטובר. ב-18 באוקטובר, קיבל עובד אחד הארגונים שטלפונו היה תחת מעקב של התוכנה הודעה כי שרת הפנים החליטה לבטל את התושבות שלו בירושלים ולגרשו על סמך "הפרת נאמנות למדינת ישראל".
למחרת היום, יוצא שר הביטחון בני גנץ בהכרזה על ארגוני זכויות האדם הפלסטיניים כעל "ארגונים המסייעים לטרור". ההכרזה של מחלקת המדינה האמריקנית מהשבוע שעבר על NSO כפוגעת בביטחון הלאומי של ארצות הברית - לכאורה, יצאה כתגובה דיפלומטית-מדינית להכרזה של שר הביטחון בני גנץ.
באם הטענות הללו נכונות (נעיר של-Citizen Lab עד כה יש רקורד מצוין בעניין החשיפות על NSO), הרי שמדובר בעניין חמור: משרד הביטחון, דה פקטו, יוצא בהכרזות שבהכרח גורמות למתח נוסף מול הממשל האמריקני, שכבר גם ככה לא מחבב את הפעילות של NSO ואת העובדה שמוצריה נמכרו למשטרים רודניים - ומסכנים אזרחים אמריקאיים ואחרים.
בכך יוצא שלמעשה, משרד הביטחון שם את האינטרסים של חברה פרטית ראשונים, ואילו האינטרס הלאומי ויחסי החוץ של מדינת ישראל (ועוד עם ידידתנו הגדולה ביותר), הופכים לעניין משני. והאם למשרד החוץ, האמון על הטיפול ביחסים הללו, אין מילה בנושא? הכל נדחק בפני הפרה הקדושה ששמה ייצוא ביטחוני?
אין זה סוד ש-NSO מנהלת יחסים קרובים עם משרד הביטחון, הגוף שאמור למעשה לפקח עליה ולאשר כל ייצוא של מוצר של החברה. גם העובדה ש-NSO "הצטיידו" בכמה בכירי צה"ל ומערכת הביטחון לשעבר כעובדים של או יועצים לחברה, ביניהם עודד הרשקוביץ, לשעבר סגן דובר צה"ל כיועץ התקשורת של החברה, ותת אלוף אריאלה בן אברהם, לשעבר הצנזורית הראשית, כמנהלת התקשורת הגלובלית של החברה - איננה סוד. נזכיר גם את העובדה כי שירי דולב, נשיאת NSO, היא חברה קרובה של איילת שקד, שרת הפנים.
אינני טוען חלילה כי מדובר בשחיתות, או עניין שנעשה שלא כדין. ברם, באם הטענה כי סמיכות האירועים איננה מקרית, נכונה, הרי שמדובר בעניין בעייתי מאוד, הטעון בדיקה - ולא בידי המעורבים.
כך או כך, משרד הביטחון צריך להתחיל לנקוט בשקיפות גדולה יותר לציבור לגבי הליכי הפיקוח שלו על חברות כמו NSO, והבדיקה האם יחסי העבודה עם חברות שכאלה משפיעים על החלטות שיש להן נגיעה לביטחון הלאומי ויחסי החוץ של ישראל - צריכה לצאת מידיו. אולי אפילו לידי וועדת בדיקה אזרחית חיצונית בראשות שופט בדימוס.
משרד הביטחון בעניין הזה לא יכול לבדוק את עצמו, ונזכיר לשר הביטחון כי משרדו הוא משרד הביטחון של מדינת ישראל - ולא משרד הביטחון לעסקיה של NSO.
חברת NSO בחרה שלא להגיב.