האנושות מאוד קשורה לירח. כתבנו עליו אלפי שירים וסיפורים ואפילו הצלחנו להגיע אליו - אחרי הכל יש לנו רק ירח אחד, לא כמו צדק או שבתאי שם יש עשרות ירחים לבחירה. אצלנו זו הלבנה - או כלום. או ש... לא? מסתבר שיש עוד סוג של ירח שנמצא במעין מסלול סביב כדור הארץ והוא התגלה רק בשנת 2016 למרות שהוא סובב את כדור הארץ כבר 500 שנים. אנחנו לא יודעים עליו הרבה, אבל כעת לפי מחקר חדש שפורסם במגזין Nature, אולי סוף סוף נדע כיצד הוא נוצר.
למעין-ירח הזה - שהוא למעשה אסטרואיד שנקרא קמו'ואלווה (על שם מילה הוואית המתייחסת לעצם שמימי נע) - אין הרבה שטח: הוא בקוטר של פחות מ-50 מטרים והוא מקיף את כדור הארץ במסלול חוזר ספירלי דמוי חולץ פקקים, שמקרב אותו לא יותר מפי 40 עד פי 100 מהמרחק של הירח מכדור הארץ (שנמצא 384,000 ק"מ מאיתנו). נתיב הטיסה המוזר שלו נגרם על ידי כוחות הכבידה המתחרים של כדור הארץ והשמש, אשר מונעים ממנו להגיע למסלול קונבנציונלי יותר.
"הוא מושפע בעיקר מכוח המשיכה של השמש, אבל הדפוס הזה מופיע כי הוא גם - אבל לא ממש - במסלול סביב כדור הארץ. אז זה סוג כזה של ריקוד מוזר", אומר הסטודנט לתואר שני בן שרקי מהמעבדה לחקר הירח והכוכבים באוניברסיטת אריזונה, המחבר הראשי של המחקר החדש.
כל זה לא אומר שלקמו'ואלווה חייב להיות מקור אקזוטי במיוחד. מערכת השמש שלנו זרועה באסטרואידים, שחלקם נתפסים על ידי כוח המשיכה של כוכבי לכת אחרים והופכים לירחים קונבנציונליים יותר - גם אם המסלולים שלהם מקוטעים. אחרים אינם מקיפים כוכבי לכת אחרים בדרך המקובלת אלא מסתדרים בשורה לפניהם או מאחוריהם ומלווים אותם במסלוליהם מסביב לשמש, כמו האסטרואידים הטרויאניים שמקדימים את צדק ועוקבים אחריו.
כך או כך, קמו'ואלווה משך תשומת לב מיוחדת בעיקר כי הוא שונה במראהו מאסטרואיד רגיל ולכן הרכבו היווה תעלומה. אסטרואידים נוטים להשתקף בבהירות בתדרי אינפרא אדום מסוימים, אבל קמו'ואלווה לא. הוא עמום יותר - מה שמרמז שהוא עשוי מחומרים שונים ולכן כנראה הוא הגיע ממקור אחר.
אבל מאין הוא הגיע? ב-TIME דווח שכדי לחקור את התעלומה, שרקי, בהנחיית יועץ הדוקטורט שלו, חוקר הכוכבים וישנו רדי, פנה קודם כל לטלסקופ המנוהל על ידי נאס"א בהוואי המשמש באופן שגרתי לחקר אסטרואידים בסביבת כדור הארץ. אבל אפילו באמצעות המכשיר האמין בדרך כלל הזה, חתימת האינפרא-אדום נראתה חלשה מדי. במקום זאת הם עברו לטלסקופ מונוקולרי המנוהל על ידי אוניברסיטת אריזונה, שכפי שאמר שרקי יכול היה "לסחוט כל גרם אחרון של פוטונים מהאובייקט הזה".
הטלסקופ הזה הניב תוצאות טובות יותר וברורות יותר, אבל עדיין הן לא היו שלמות. התגלה שהסלע עשוי מסיליקטים נפוצים כמו אסטרואידים אחרים, אך הם היו נפוצים רק בהרכבם הכללי, לא בחתימה האינפרה-אדומה שלהם, שנותרה כבויה.
עוד בנושא:
ככה נראה המסלול המוזר של קמו'ואלווה
לבסוף, התשובה "הציעה את עצמה" - אם קמו'ואלווה מתנהג כמו סוג של ירח, אולי זה בגלל שהוא בעצם חלק מהירח עצמו? מוקדם יותר במהלך הדוקטורט של שרקי, אחד מיועציו פרסם מאמר על דגימות ירח שהוחזרו על ידי משימת אפולו 14 בשנת 1971. כאשר שרקי השווה את הנתונים שקיבל בטלסקופ שלו עם מה שהגיאולוגים הקודמים מצאו במעבדות לחקר הסלעים - התוצאות התאימו בצורה מושלמת. ההבדל ברפלקטיביות האינפרא-אדומה בין אסטרואידים נפוצים לקמו'ואלווה נבע ממה שקורה לסיליקטים כשהם עדיין על פני הירח.
"ויזואלית, מה שאנחנו רואים הוא סיליקט מנוצל", הסביר שרקי. "עידנים של חשיפה לסביבת החלל והשפעות המיקרו-מטאוריט, זה כמעט כמו טביעת אצבע וקשה לפספס את זה". שרקי הסביר שגם השאלה כיצד קמו'ואלווה התנתק מהירח אינה בגדר תעלומה מסתורית - הירח מופגז על ידי סלעי חלל במשך מיליארדי שנים, וכתוצאה מכך כל מיני פסולת ירח נפלטת לחלל (כשחלק גדול ממנה מגיע אל פני כדור הארץ כמטאוריטים). קמו'ואלווה היא חתיכה כזו של פסולת ירח שהתרחקה ממנו בתנועת ספירלה, אבל במקום לנחות על כדור הארץ או פשוט לצנוח אל תוך הריק, היא מצאה את עצמה כמעין לוויין בפני עצמו.
"אנחנו רואים אלפי מכתשים על הירח, כך שחלק מהפליטה הירחית הזו חייבת להיוותר בחלל", אומר שרקי, שהוסיף שקמו'ואלווה לא יישאר איתנו עוד כל כך הרבה זמן - מכיוון שהמסלול הנוכחי שלה אינו יציב לחלוטין. על פי הערכות של שרקי ומדענים נוספים, הוא יישאר בן לוויה של כדור הארץ רק עוד כ-300 שנים ולאחר מכן הוא ישתחרר משרשראות הכבידה הנוכחיות שלו ויעלם אל תוך הריק.