עדיין צועד: ההיסטוריה של ווקמן

המחזה של מישהו מרכיב אוזניות ומאזין למוזיקה ברחוב, באוטובוס או ברכבת, כיום הוא שגרתי לחלוטין. אבל מי שהפכה את המראה הזה לשגרתי, זו סוני. בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת, לא היו בנמצא נגני מוזיקה ניידים. האזנה למוזיקה היה משהו שעשית בבית. בישיבה.

האגדה מספרת שמסארו איבוקה, אחד מהמייסדים של סוני, התעצבן מאוד מהעובדה שכדי להאזין למוזיקה בטיסות, הוא נאלץ לסחוב איתו רשמקול קסטות של סוני מדגם TC-D5 שהיה מכשיר גדול ומגושם. הוא ביקש מנוריו אוגה, סגן הנשיא של סוני, לעצב עבורו נגן קלטות סטראופוני קטן, שיהיה מותאם להאזנה עם אוזניות, כדי שיוכל להאזין לאופרות החביבות עליו גם בטיסות, בלי להיסחב עם רשמקול מגושם.

אוגה נענה לאתגר, ואיבוקה הביא את התוצאה - נגן מוזיקה קטן ואיכותי לזמנו - ליושב הראש המיתולוגי של סוני, אקיו מוריטה, ואמר לו: "נסה את זה. אתה לא חושב שנגן קלטות סטראופוני שאתה יכול להאזין לו תוך כדי הליכה זה רעיון טוב?". וכך נולד ה-Walkman.

הווקמן המסחרי הראשון יצא לשוק ב-1 ביולי, 1979, בתחילה ביפן, תחת שם הדגם TPS-L2. זה היה נגן קלטות (קסטות בפי העם שגדל בשנות ה-80!), בצבעי כחול וכסף וכפתורים גדולים, והגיע עם זוג אוזניות בקופסא, ונרתיק נשיאה מעור, והוא נמכר תמורת השווי בין של בערך 150 דולר, שאז היה לא מעט כסף! הווקמן הראשון, אגב, עוצב על בסיס מוצר אחר של סוני - ה-Pressman, מכשיר הקלטה נייד שהיה מיועד לעיתונאים, ויצא כמה שנים קודם לכן. ואם מדברים על שיתוף מוזיקה, סוני חשבו על זה כבר אז: לדגם המקורי של הווקמן היו שני שקעי אוזניות, ואפילו כפתור HOTLINE שהפעיל מיקרופון קטן בגוף המכשיר ויצר ביניהם סוג של אינטרקום מעל המוזיקה.

בכירי סוני היה סקפטיים לגבי המוצר, ולא ציפו שימכור יותר מ-5,000 יחידות. אבל אחרי שבחודשיים הם מכרו 30,000 יחידות, הם הבינו שיש להם להיט ביד, והחלו לחשוב על שיווק עולמי. הווקמן, שכיום נשמע לנו אולי כשם גנרי, שווק בהתחלה בעולם המערבי תחת שמות אחרים: בארצות הברית סוני קראו לו Soundabout ואילו בבריטניה הוא כונה STOWAWAY, כמו נוסע סמוי או משהו שאפשר להחביא, בשל גודלו. הווקמן הפך להצלחה עולמית.

הייחוד של הווקמן לעומת אותה תקופה היה שלא היה מדובר ברשמקול. כלומר, הווקמן התבלט והתייחד בעובדה ש-*לא* הייתה לו יכולת הקלטה. רק השמעה. ב-1981 הוציאה סוני את ה-"ווקמן 2", תחת השם WM-2 באפור מתכתי, והפעם, היא החזירה לו את האפשרות להקליט. הווקמן 2 לא היה גדול בהרבה מגודלה של קלטת, מה שהיה לשעתו פלא הנדסי. ולאחריו, יצא ב-1983, דגם ה-WM-20 בעיצוב צעיר יותר ולראשונה הציעה סוני את הווקמן בכמה צבעים: לבן, ורוד וכחול.

עוד שנות ה-80 הביאו לעולם את הווקמן ספורט, שהיה מצויד גם ברדיו FM, אוזניות כפתור והיה עשוי מפלסטיק ABS קשיח וחסין זעזועים (וגם הוא בשלושה צבעים: צהוב, כחול ושחור) וכפתורי גומי חסיני מים. חשבתם שהאייפוד הביא לעולם את רצועת הזרוע לרצים? תחשבו שוב. היה זה הווקמן ספורט שהתחיל עם זה.

אגב, אחד הדברים שהפכו את הווקמן לכה מזוהה ייחודית מהווקמן 2, קצת בדומה לאיירפודס הלבנות של ימינו, הוא שכריות האוזניות של הדגמים הבאים היו בכתום מובחן ומזוהה. אם ראית באייטיז מישהו ברחוב עם אוזניות הקשת עם הכריות הכתומות, ידעת שיש לו ווקמן. ב-1986, המילה ווקמן נכנסה למילון אוקספורד. אייקון נולד.

ווקמן הקלטות, שמכר מאות מיליוני יחידות בשנות קיומו, היה והננו הנגן האנלוגי היחיד לשאת את השם ווקמן. כל הדגמים שיבואו אחריו, כבר יהיו דגמים של העולם הדיגיטלי.

בראשית היה הקומפקט דיסק, שהשתלט על העולם אי שם בתחילת שנות התשעים. הווקמן ניסה בהתחלה להיות משווק תחת השם דיסקמן, שתפס אמנם לא רע, אבל סוני מיהרה לחזור למותג הכה-מזוהה, ואז הוא חזר להיות ווקמן-CD. לאחריו, יצאה סוני עם דגמי ווקמן שתמכו בפורמט הייחודי שלה, המיני-דיסק, שעלה מהר וגווע באותה המהירות.

ב-2001, יצרה סוני את הווקמן הראשון שלה לעידן הדיגיטלי. היה זה נגן המוזיקה הדיגיטלי MZ-N1, שפעל על סוללה נטענת מסוג "חפיסת מסטיק" והציע 28 שעות נגינה, די מכובד גם במושגים של היום! הבעיה העיקרית של הנגן (שהיה עתידני ויפהפה במראהו, כמו שסוני יודעים לעשות) הייתה שסוני הייתה בעיצומה של מלחמת הפורמטים, והפסידה לפורמט הפתוח, הלוא הוא MP3. ה-MZ-N1 תמך רק בפורמט הקנייני של סוני, ולא ב-MP3, ולכן לא זכה להצלחה. לימים, סוני תיכנע ותעבור גם היא לתמוך בפורמט ה-MP3 שכולנו מכירים.

בדגמים היפהפיים והעתידניים שיבואו, סוני התעקשה לשלב בחלקם עוד פורמט ייחודי שלה שכשל: תקן ה-MemoryStick לכרטיסי זיכרון, שכמובן, הפסיד נחרצות ל-SD ולמיקרו-SD של סאנדיסק, שמשמשים את כולנו עד היום. עוד הציגה בדגמים הדיגיטליים החדשים של ווקמן לשנות האלפיים המוקדמות חיישן איצה שמזהה נפילות ומגן על המידע היקר שהוא המוזיקה שלכם.

ב-2007 גם מוצג טלפון הווקמן במסגרת שיתוף הפעולה לא ארוך הימים של סוני עם אריקסון בטלפונים, ה-W200. הוא מגיע עם "מפתח ווקמן" המאפשר לבעלים לשמוע בטלפונים שלהם פורמטים כמו MP3, MP4 ו-H263. ב-2009 מגויס המותג האגדי לקידום נגן האודיו-וידאו של סוני, ה-X-Series Walkman שכלל כבר גם מסך מגע קטן. ואילו ב-2011 מציגה סוני את ה-NW-Z1000, נגן ווקמן מבוסס אנדרואיד, למוזיקה ווידאו.

ב-2013, סוני מותחת את המותג גם לנגנים זעירים משולבי אוזניות ומציגה את ה-Walkman W, חסינות המים, שהן אוזניות ונגן MP3 משולבים, המיועד בעיקר לשחיה. סוני הייתה כל כך נלהבת להדגים את עמידות המים של הנגן-אוזניות, כך שמכרה אותו במיכלים מלאי מים…הדגם הזה, אגב, הוא פופולרי אצל שחיינים עד היום.

עוד ב-2014, מציגה סוני את ה-NW-ZX1, הנגן הדיגיטלי הראשון תחת המותג ווקמן לתמוך בצליל בהפרדה גבוהה, ועם גוף עשוי מקשה אחת מאלומיניום. הווקמן בכך משלים את ההגירה שלו לעולם הדיגיטלי.

ב-2019 ציין הווקמן 40 שנה להולדתו. סוני ציינה את המאורע עם מהדורת 40 שנה מיוחדת של הווקמן, ה-NW-A100TPS, שכללה אריזה באותו העיצוב של הווקמן המקורי, מנשא רך שנראה כמו הווקמן הראשון בכחול, מדבקות ועוד.

וכעת בגיל 43, משיקה סוני את המהדורה הכי יוקרתית כנראה של ווקמן אי פעם: שני דגמי נגנים, שיתחילו מ-1,600 דולר ויגיעו ל-3,300 דולר לדגם העשוי נחושת מצופה זהב, עם 128 גיגהבייט ו-256 גיגהבייט בהתאמה (ועכשיו יש פה שקע ל-SD ולא MemoryStick להרחבה...), שתומכים בפורמטים לא דחוסים ומיועדים לאודיופילים, נראה שהווקמן עשה דרך ארוכה מאז החל להימכר כנגן קלטות נגיש ב-150 דולר אי שם ב-1979. הוא אולי כעת עושה זאת בכיוון ההפוך, אבל הווקמן עדיין צועד.