אזורים מסוימים בהודו ופקיסטן כורעים בחודשים האחרונים תחת גלי חום חסרי תקדים, וחושפים למעלה ממיליארד בני אדם לתנאי חום קיצוניים ומסוכנים - מבלי שהקלה נראית באופק.
מידה המקובלת יותר בחוגי המטאורולוגיה אך כמעט לא ידועה מחוץ להם, היא מדידת "תרמומטר רטוב" (wet bulb), היא מדידה המשקללת בעומס החום גם לחות, ולמעשה גם את ההשפעה של השילוב על היכולת שלנו לקרר את הגוף באמצעות הזעה (אידוי נוזלים אל האוויר).
העלייה במדד הזה מדאיגה - כי המשמעות שלה היא שאזורים מסוימים יגיעו לעומס חום שלא יאפשר מחיה לבני אדם: כשמדידת תרמומטר רטוב תעבור את טמפרטורת הגוף הנורמלית, בסביבות 36 מעלות צלסיוס, זיעה לא יכולה יותר להתאדות, והמשמעות היא שנאבד את היכולת לוויסות החום הטבעי של הגוף באזורים האלה. אדם שישהה באזורים הללו, פשוט ימות מהתחממות יתר של הגוף.
מחקר שפורסם במאי 2020, מצא שחום ולחות באזורים מסוימים בעולם כבר עכשיו מציבים אתר ליכולת ההישרדות האנושית. המחקר גילה שחלקים מדרום אסיה, לרבות הודו ופקיסטן, אזורי החוף ודרום מערב ארצות הברית, כמו גם אזורים סביב המפרץ הפרסי חוו תנאים "שאינם מאפשרים סבילות פיזיולוגית אנושית ממושכת או מתקרבים לכך".
בחודש האחרון, הטמפרטורות בפקיסטן ובצפון מערב ומרכז הודו, זינקו למעל ל-37 מעלות לאורך תקופה ארוכה, עם הטמפרטורה הממוצעת הגבוהה ביותר באפריל שנמדדה אי פעם. בשעה שגל החום עתיד להתפשט לאזורים טרופיים יותר ולאזורי החוף, הסכנה להגיע למעלות תרמומטר רטוב קריטיות, תעלה גם היא.
"שינוי האקלים גורם לאירועי חום קיצוניים להפוך לתכופים וחמורים יותר", אמר ל-NBC פרדריק אוטו, מדען אקלים מהקולג' המלכותי בלונדון. "אם אנחנו צריכים לעשות דבר אחד כדי להסתגל, זה צריך להיות לחום, כי שם אנחנו רואים את השינויים העוצמתיים ביותר בכל העולם".