לאחרונה דווח שאיאן גודפלו, מנהל תחום machine learning באפל, עזב את החברה בעקבות דרישתה לחזור לעבודה מהמשרדים.
אפל, שבעקבות הקורונה אפשרה בשנתיים האחרונות גמישות בנוגע לנוכחות פיזית בעבודה, החלה להחזיר בהדרגה את העובדים למשרדים במהלך אפריל. החל משבוע הבא, על פי הדיווחים, יידרשו עובדי החברה לחזור ללפחות שלושה ימי עבודה בשבוע מהמשרד.
"אני באמת מאמין שהמדיניות הנכונה לצוות שלי היא יותר גמישות", כתב גודפלו לעובדים עם עזיבתו. במקביל, קבוצה של עובדי החברה פרסמה עצומה שקוראת לאפל לחזור בה מהדרישה שלה, בטענה ברורה: "איך נוכל לפתח מוצרים שמיועדים לעבודה מרחוק, בלי שנעשה את זה בעצמנו?".
העולם התרגל
הגמישות שגודפלו מדבר עליה, נכפתה על מעסיקים ועובדים רבים, אבל העלתה את המודעות לאיזון נכון בין חיים ועבודה, לחסכון בזמן בנסיעות ובמקרים רבים - להעלאה בפועל של זמן העבודה. מה שהפך לנורמה מכורח הנסיבות, פתאום מקשה על המחשבה לחזור לעבודה מהמשרד ללא הגמישות הזאת וללא ההתחשבות ביתרונות שהעובדים התרגלו אליהם.
אפשר לראות את זה גם בקרב המגייסים ומחפשי העבודה. חברות מתפארות בעצם היותן היברידיות במודעות דרושים. ומצד שני - עובדים מחפשים את הגמישות כתנאי הכרחי ולא מוכנים להתפשר על כך, בין אם מדובר בנשים, גברים, הורים או רווקים.
באותה נשימה, גם למדנו שיש חשיבות עצומה לעבודה בקרבה פיזית (אותו חדר או אותה קומה) עם הצוות שלנו ועם אנשים מהמחלקה או הטרייב. המחסור הזה באינטראקציה האנושית משמעותי ומשפיע באותה מידה. יש מי שיטען גם שאסור לערבב בין בית ובין עבודה. אבל אני חושבת ששם המשחק פה הוא מינון, ואני יודעת שעוד לפני הקורונה - אם הייתה לי האופציה לעבוד באופן חלקי מהבית, זה היה יכול להעלות את האפקטיביות שלי.
העובד הוא גם אדם
אני לא באמת מודאגת מהמצב התעסוקתי של גודפלו, כבר דווח שהוא עובר לגוגל. אבל הוא, והעובדים האחרים שמוחים נגד החזרה למשרד מעוררים מחשבה.
ההתמודדות עם מגפה עולמית שינתה את סדר היום שלנו בעבודה ובכלל, והפתח הזה שנוצר, לעבודה מהבית או עבודה היברידית, הוא אחת מהמתנות שקיבלנו, ומראה על התקדמות. העבודה מהבית שינתה את התפיסה בכל התעשייה לגבי העובד - הוא בן אדם ולא רק כעוד בורג במערכת.
בעיניי, הכרחי לשמר על האפשרות לעבודה היברידית, תוך הבנה ואמון של שני הצדדים שהמטרה היא לאפשר את הסביבה האידיאלית לעובדים מרוצים ולתוצר איכותי.