מעבדת "Star Labs" בסדרת הטלוויזיה "הפלאש", רצתה לספק אנרגיה נקיה לעיר הבדיונית "Central City" ובהמשך לעולם כולו, באמצעות שימוש במאיץ חלקיקים. הפעלת הבכורה נערכה בליל מזג אויר סוער עם סופת ברקים משתבשת, כשפרופסור וואלס (מנהל המעבדה) מחליט להכניס חלקיקי חומר אפל למאיץ. המהלך גורם לפיצוץ עם גל הדף אדיר שחושף את תושבי העיר למגע עם החומר האפל.
בארי אלן, בחור חכם בעל מידות טובות, כימאי שעובד כטכנאי מז"פ נחשף לחומר האפל, נפגע מאחד הברקים ונשפכים עליו חומרים שהיו לידו במעבדה. הוא מאבד את ההכרה, וכשהוא מתעורר הוא מגלה שיכולותיו האנושיות קיבלו בוסט אדיר, מה שהופך אותו לפלאש - גיבור על שיכול לנוע במהירות על קולית. אנשים אחרים שנחשפו לגל ההדף, קיבלו תגבור על אנושי לתכונות שהיו טבועות בהם כגון טלפתיה, יכולת לייצר קרינה רדיואקטיבית, חשיבה מתקדמת, היפנוזה ועוד.
זה אמיתי?
התרחיש הזה, שעומד בבסיס העלילה של הפלאש אמנם בדיוני, אבל מבוסס על עקרונות מדעיים מציאותיים לחלוטין. בשביל להבין אותם, צריך לחכות לערב ולהביט בשמיים.
לפי חוק הכבידה של ניוטון, מסלולו של כל עצם בחלל ומהירותו מושפעים בעיקר מכוח המשיכה שלו, של עצמים שסמוכים אליו, ממסתו והמרחק מהעצם המושך. אלא שלפי מחקרים שנעשו על מערכת השמש עוד בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת, מתברר שהכוכבים לא מצייתים לחוק הזה. הם פשוט נעים הרבה יותר מהר ממה שמצופה מהם. אז ניוטון טעה או שחישבנו לא נכון? השאלה הוגדרה כ"בעית המסה החסרה".
לפי המדע והכלים הקיימים היום, מתברר שמסתם האמיתית של הכוכבים גדולה בערך פי 10 ממה שהעריכו אז, כשצפו בכוכבים נעים. המסה החסרה (כ-87% מכל חומר ביקום), זקפו החוקרים לקיומו של "חומר אפל" - חומר בעל מסה, בלתי נראה שלא מגיב לעצמו או לחומרים אחרים.
לנוע בין יקומים
יוצרי הפלאש הכירו היטב את התאוריה והחליטו לשחק איתה. אם אנחנו לא יודעים איך החומר מתנהג, אפשר לדמיין ולהמציא מה יקרה לבני אדם בחשיפה ישירה אליו - למשל יקבלו יכולת לנוע במהירות על קולית.
אבל המשחק עם הפיזיקה לא הסתיים שם. מאיץ החלקיקים CERN בנוי בצורה מעגלית, כך שיהיה אפשר לגרום לחלקיקים להתנגש במהירות גבוהה אחד בשני, וליצור חלקיקים חדשים. מעבר להשראה למעבדה שפתחה את הסיפור, המודל הזה הועתק גם לקומה בבניין המשרדים של הפלאש. שם הוא יכול לרוץ מספיק מהר עד שיצור חורי תולעת וינוע בזמן ובין יקומים.
אז אנשים שיכולים לנוע במהירות על קולית עדיין אין לנו, וכנראה שגם לא יהיו בעתיד הנראה לעין. אבל אם מאיץ החלקיקים בשוויץ יעמוד ביעדיו, כמו שהצליח המאיץ של פרופסור וואלס, נוכל לפרוץ את גבולות היקום המוכרים לנו היום בכל תחום הנראה לעין.