הסמארטפונים שעשו את זה טוב - ונכשלו

ערב ראש השנה הוא זמן נהדר לפתוח אלבומים, ולהעלות זכרונות ישנים. ואם כבר דיברנו על זכרונות ישנים. זוכרים את הטלפון ההוא שהיה לכם שממש אהבתם? אז לכבוד החג ניקח אתכם במורד שבילי הזכרונות, והנה חמישה טלפונים מוצלחים שנתקלנו בהם לאורך השנים, וכמה שהיו מוצלחים - לא זכו להצלחה מסחרית. הם אולי לא עלו במכירות, אבל נראה לי שהם בהחלט יעלו בכם חיוך. יאללה, מתחילים.

על הטרגדיה ושמה "סמארטפונים של סוני", אפשר לכתוב ספר. חטיבת המובייל של סוני ידעה עליות, אבל גם מורדות, ולא מעט שנים של הפסדים. ועכשיו, זה לא שהטלפונים שלהם לא מוצלחים - הם נפלאים, אבל משום מה מתחבבים בעיקר על המבקרים, ופחות על הקהל. לפני שסוני שינתה לחלוטין את שיטת סימון הדגמים שלה ועברה למספרים (1 לסדרה העילית, 5 לסדרת הביניים, ו-10 לפלח הנמוך), היא סימנה את הטלפונים שלה באותיות, וב-2017 הכריזה על ה-Xepria XZ, שהיה חוליה בשרשרת של טלפונים עם עיצוב מאוד מזוהה עם סוני - מלבן עם פינות מעוגלות וכפתור הפעלה צדי מתכתי, אליפטי ושבו גם שכן חיישן טביעות האצבע - בתקופה שבה כולם נטעו את החיישן בגב הסלולרי, מאחור, ועם חזית זכוכית.

ה-XZ, שכתבתי עליו פה, היה פשוט טלפון נפלא, לתקופתו. תשכחו מהמפלצות של ששה וחצי אינצ'ים וצפונה. ה-XZ היה טלפון בן 5.2 אינץ', וישב בנוחות מופלאה ביד. הייתה לו מצלמת 23 מגהפיקסל בודדת (כן, מצלמה אחת. נראה מוזר בימינו, הא?), והחידוש היה מערך חיישני הצילום שלו שכלל חיישן אינפרא אדום, חיישן לייזר ועוד חיישן למדידת תנועה, והוציא תמונות נפלאות. גירסת התוכנה אגב, הייתה התוכנה של סוני עם שלל אפליקציות מקוריות (זוכרים את SongID?) שהיו בנויות על... אנדרואיד 6.

חטיבת הניידים של HTC, לפני כמה שנים, נמכרה לגוגל וכיום, האנשים שלה בעצם אחראים לפיתוח של הטלפונים המופלאים בסדרת פיקסל. אבל, HTC הטאייוואנית במקור, יצרה בשעתו טלפונים מבריקים תחת קורת הגג שלה, ואחד הבולטים שבהם היה ה-One.

ה-One, שיצא לשוק ב-2013, היה טלפון 4.7 אינץ', עם מסך HD מלא, ואחד העיצובים האייקונים והמבריקים אי פעם. הוא היה יצירת אלומניום של מקשה אחת (משהו שאפל מאוד התגאו בו בשעתו, ו-HTC עשו גם) שבה נקדחו חורים בעבודת מחרטה מדוייקת, והאלמנט הכי בולט שלו היה הרמקולים החזיתיים הסמוכים למסך, בראשו ובתחתיתו עם שבכות רחבות כמו של רמקולים של לפטופ, עיצוב שהיה יוצא דופן לשעתו, ויוצא דופן גם היום (כיום רוב היצרנים מעדיפים לשים את שבכת הרמקול בצלע התחתונה). זה די הפך אותו לסמארטפון מולטימדיה מהנה במיוחד.

המצלמה שלו הייתה מצלמת ארבעה מגהפיקסל (איך המספר הזה כיום נראה מביך...), עם עדשת 28 מ"מ רחבה. הייתה לו סוללת 2,300 מיליאמפר, והוא הגיע בכמה צבעים (שחור, כסוף, אדום, כחול וזהב), הוא רץ על סנאפדרגון 600, שהיה מעבד מרובע ליבות במהירות 1.7 גיגההרץ, והריץ אנדרואיד 4.1.2 (ג'לי בין), עם הממשק המופלא והיפהפה של HTC, הלוא הוא ה-Sense UI, שבשעתו, מבחינה גרפית, היה הממשק הכי יפה שהיה לאנדרואיד להציע ונתן פייט רציני לאפל.

ה-One יוצא הדופן כמו גם הסמארטפונים תחת קורת הגג של HTC נגוזו ואינם (למרות שלאחרונה החברה התחילה להשמיע קולות התעוררות מחודשים בנושא), אבל נתנחם בכך שהכישרון ההנדסי כיום מביא לנו יצירות יפהפיות תחת המותג של פיקסל. מבחוץ אולי כתוב על זה גוגל, אבל הנשמה נשארה HTC.

על סיפורה העצוב של חטיבת הסמארטפונים של נוקיה (ראו גם בטלפון הבא), כבר נכתבו ועוד ייכתבו ספרים. ממי שהייתה מלכת הטלפונים הבלתי מעורערת של העולם, נוקיה, שלא השכילה להתאים את עצמה למהפכה שהביא איתו האייפון והסמארטפונים בעלי מסך המגע, התדרדרה בשוק, ובעקבות שורה של החלטות לא מוצלחות של המנכ"ל סטיבן אלופ, חטיבת הטלפונים שלה נמכרה למיקרוסופט במחיר מציאה, ואז נסגרה, רק כדי לשוב מהמתים עם טלפוני אנדרואיד שהייתה צריכה להוציא לפני שנים…
בדמדומיה, כבר תחת הגג של מיקרוסופט, נוקיה הוציאה את אחד הסמארטפונים הכי מבריקים שלה ושל התקופה בכלל.

ה-Lumia 950 XL. על אף שהוא רץ במקור על Windows Phone 8.1 הנכחדת (אחת הבחירות האומללות של נוקיה למערכת הפעלה לניידים שלה), היו בו תכונות מהפכניות לשעתו: Windows Continuum שהפך את הסמארטפון למחשב מלא בעת חיבור למסך חיצוני כולל תמיכה במקלדת ועכבר (מה שכיום סמסונג קוצרת איתו הצלחה בדמות DeX), ותאמינו או לא, אבל הטלפונים האלה, בזכות ההתאמות האחרונות ל-ARM - גם מסוגלים להריץ ווינדוס 11 (ועוד לפני כן הריצו ווינדוס 10).

היו לו גם הברקות חומרה כמו מסך 5.7 משובח עם איכות שחורים מעולה, רזולוציה של 2K וזכוכית גורילה 4, מצלמה אחורית שמבחינה טכנולוגית הקדימה את זמנה עם 20 מגהפקיסל, אופטיקה של זייס וייצוב תמונה אופטי, מעבד סנאפדרגון 810 שהיה מעבד סופר מתקדם לשנת 2015, ואפילו יכולות זיהוי ביומטרי של קרנית העין לפתיחת נעילה. אם היה בעשור האחרון טלפון שהקדים את זמנו מבחינה טכנולוגית, היה זה הלומיה 950.

חטיבת הניידים של מוטורולה (כיום בבעלות לנובו) היא אחת מיצרניות הסמארטפונים המוכרות בעולם, אבל נפקדת כבר עשורים מישראל, וחבל. לחברה היה ניסיון חדירה אחד משמעותי לישראל, דרך יורוקום של אלוביץ' (שפורקה בהסתבכות שלו). אבל יורוקום, שעדיין היו שבויים בימי נוקיה העליזים שלהם פספסו הזדמנות להכניס מותג מצוין לישראל (שהישראלים אולי עוד זוכרים לטובה מימי פלאפון והסטארטק המיתולוגי), ודי הרסו את ההזדמנות היחידה שקיבלנו ממוטורולה העולמית.

בתקופה הקצרה שהם כן היו בארץ, הם הביאו לכאן את ה-Moto X Force, שהיה אחד הטלפונים הכי מקוריים ומעניינים שאי פעם נפלו לי לידיים, וגם הפך להיות המכשיר האישי שלי לתקופה. הסיומת Force היא לא מקרית: מוטורולה יצרו טלפון עם מסך בלתי שביר. אני עצמי הטחתי את מכשיר הסקירה עשר פעמים במכוון ברצפה - וחוץ משפשופים לא קרה לו כלום. קודמי לסקירה דפק איתו מסמרים כנראה, כי היה שקע קטן במסך - אבל חוץ מזה כלום.

את המוטו אקס פורס האישי שלי שקניתי, פעם הפלתי על סלע - שוב, יצא ללא פגע. היו אנשים שדרסו אותו עם מכוניות ולא קרה לו כלום, שזרקו את ה-Moto X force בנפילה חופשית של 300 מטר באוויר(!) לאספלט של מגרש חניה, והצליחו רק לסדוק את המסך... המוטו פשוט גיחך להם בפנים. מוטורולה באמת יצרו מכשיר עם מסך בלתי שביר (היחידים שהצליחו לשבור אותו היו Cnet, שהפעילו עליו כלי עבודה כבדים, פשוטו כמשמעו...). הם למעשה היו כל כך בטוחים בטכנולוגיה שלהם, שהם נתנו ארבע שנות אחריות על המסך. נסו למצוא היום מכשיר עם ארבע שנות אחריות למסך...

אבל לא רק המסך הבלתי שביר ייחד אותו. ה-Moto X Force היה פשוט טלפון יפהפה: היו לו קווים זוויתיים בגב שנתנו לו צורה קצת טרפזית, ויותר מזה - הגב שלו היה עטוף בניילון בליסטי שחור, אותו חומר שממנו עושים תרמילים, מה שהפך אותו לא רק לנעים לאחיזה ביד ולמישוש, אלא גם שיווה לו מראה לא שגרתי. הוא פשוט בלט בנוף.

כטלפון שיצא ב-2016, הוא היה חלק מהמרוץ להעלאת הפיקסלים במצלמות, ונהנה ממצלמת 21 מגהפיקסל אחורית, מסך 2K בגודל של 5.4 אינץ', ערכת שבבים סנאפדרגון 810 שנתנה פייט גם לגלקסי s7 בשעתו ועם טעינה אלחוטית וסוללה נאה של 3,760 מיליאמפר עם טעינה מהירה...בקיצור, הוא היה אחלה טלפון, שהבעיה העיקרית שלו הייתה כמו שאר הטלפונים שהתבססו על ה-810 - התחממות.
בישראל אגב יורוקום השיקו אותו במחיר שערורייתי של 4,500 שקלים, ובכך הרגו את הסיכוי שלו למכירות נאות. ונצא מכאן בקריאה נואשת ללנובו: מוטורולה, שובי אלינו! (כי אנחנו באמת מפספסים טלפונים מעולים).

ונקנח בטלפון לא מהעבר הרחוק, למעשה, אם תתאמצו עוד יש סיכוי שתמצאו ותצליחו לרכוש אותו. LG לפני כמה שנים החליטה לצאת סופית משוק הסמארטפונים, אחרי שהמכשירים שלה הפסיקו לככב במכירות, והקוריאנית קלטה שהיא מפסידה לאחותה מבית, סמסונג. אחד הטלפונים האחרונים שעוד הספיקה LG להוציא, היה הברקה. ה-Velvet.

הוא היה ניסיון להסתער מחדש על שוק הסמארטפונים, והיה לו עיצוב שאחרי זה כמעט כל הסמארטפונים הסיניים (במיוחד BBK) בשוק הביניים מיהרו לאמץ - הגב המשנה צבעים באור, כאשר הגוון שלו למעשה היה סוג של גוון פנינה. סידור המצלמות האחורי שלו גם היה יפהפה - טור אנכי של עדשות הולכות וקטנות במראה של טיפות מים. הוא גם היה נוח לאחיזה ודקיק מאוד.

ב-Velvet הענקית הקוריאנית החליטה להיפטר מהאות G שהייתה לפני כן סדרת הדגל שלה, עם מסך משתפל לצדדים ועמידות למים בתקן IP68, שהיה עשוי מפאנל POLED ברזולוציה טובה ועם צבעים נפלאים ועם יכולות הקלטה שמכוונות ליוצרי תוכן (ה-Velvet למעשה היה גלגול של סדרת ה-V, שהייתה מיועדת ליוצרי תוכן גם היא). הוא רץ על ערכת שבבים סנאפדרגון 845, שכבר בשעתו הייתה קצת זקנה, אבל עדיין יש בה מספיק כוח למשימות יומיומיות. בשעתו הוא נכנס לשוק מאוד רווי (גם היום) של מכשירי ביניים מוצלחים, עם תווית מחיר של 2,300 שקלים ולא הצליח להתבלט. כיום, אם תצליחו עדיין למצוא אחד שנמכר, הוא יחסית מציאה, וכבר הפך לפריט נוסטלגי של חברה שפעם, גם ייצרה סמארטפונים.