כשסיפרתי לאנשים שאני נוסעת לסוף שבוע בדיסנילנד פריז, עם אחותי וזוג חברים, אמרו לי "מה? בלי הילדים?" אז כן, דווקא מנקודת מבט בוגרת, ובלי לרדוף אחריהם ולעצור כל שניה לתמונות, אפשר ללמוד מהמקום הכי שמח בעולם, מעבר ליכולת המפותחת בתכנון רכבות הרים (שהן מצוינות כמובן). אלה הם שישה דברים שמשכו את תשומת לבי.
1. כל העובדים בפארקים ובמלונות מכונים "Cast Members". וולט דיסני בעצמו הטמיע את הלך הרוח הזה. המטרה? לשים את חווית המשתמש במרכז - כל מי שנכנס לפארק, לא משנה מה הגיל או רמת הציניות שלו, מוצא את עצמו בתוך הקסם והאווירה, והצוות לא יוצא מהדמות לעולם. העובדים חייבים לענות על כל שאלה שלכם. אם הם לא יודעים, הם יבררו את התשובה או ימציאו משהו. אבל אסור להם להגיד "לא יודע".
2. יש רמות שכר שונות, אבל תנאי ההעסקה זהים. מהסדרנים במצעדים, המנקים בפארק, אנשי התפעול והתחזוקה, דרך המוכרים השונים, מפעילי המתקנים, ועד השחקנים המחופשים לדמויות - כולם מקבלים סיוע בלימודים, תוכניות פנסיה, ימי חופשה ומחלה, ביטוח רפואי ועוד. כי כולם חלק מהמכונה המשומנת שהיא דיסני.
3. יש תשומת לב לתחזוקה עד הפרטים הקטנים. הפארקים והמלונות נראים כאילו פתחו אותם אתמול. התחזוקה מתבצעת באופן שוטף, מבלי לפגוע בחוויית האורחים. בין אם זו שמירה מאוד גבוהה על הניקיון, או תיקון מפגעים מיידי ובין אם זה שיקוף של זמני ההמתנה בכל מתקן, או הצעת חלופות במקרה של תקלה. אם מתקן מושבת לתקופה ממושכת לתחזוקה, עוטפים אותו ותולים עליו שלט - "עובדים על עוד קסם בשבילך". אין תחושה של תמ"א 38.
4. לכל חברי הצוות יש תפקיד מוגדר, ואזורים מוגדרים. חברי הצוות של אזור ארץ הפנטזיה לא עוברים לאזור של ההרפתקאות וכדומה. לא נמצא את באז שנות-אור מסתובב עם נסיכות, ולא נמצא את ספיידרמן יושב לקפה עם אלאדין. זאת כדי להכניס את האורחים לאווירה הנכונה מבלי לפוצץ את הבועה.
5. דיסני ממשיכה להתקדם טכנולוגית ללא הפסקה. הן במתקנים שיש בהם הולוגרמות איכותיות ורובוטים מתוחזקים ומתקדמים, והן במופעים במהלך היום והלילה. במופעים יש בתים על גלגלים עם פיצ'רים מיוחדים, טירה שמוקרנים עליה סרטונים ולהקת רחפנים שרוקדת בשמיים - מה שלא ראיתי בשום מקום אחר (נכון, גם לא בטקס יום העצמאות בירושלים).
6. מיתוג עם "Hidden Mickey". החלק ששבה את ליבי יותר מכל דבר. בכל מקום בפארק, בכל הפרטים הקטנים, מתחבא מתחת לאף קו המתאר של מיקי מאוס. זה יכול להיות בעיטורים בגדר, בקקטוסים על מתקן, בפסל שהוא חלק מהתפאורה, בזווית מסוימת של פרטים שפתאום יוצרים שתי אוזניים וראש, חלק מהמשחק הוא למצוא אותם ברחבי הפארק - וזה אחד הממכרים.
אז מה למדתי מכל זה?
דיסנילנד פריז (ובטח גם הפארקים הגדולים בארה"ב, שמהם הוא נולד) מתנהל כמו חברת טכנולוגיה אג'ילית ומובילה שהייתי שואפת לעבוד בה. לכל אחד מהעובדים ברור בדיוק מה הוא עושה ואיפה, מה הגדרת התפקיד שלו והדרישות ממנו, ומה הוא מקבל ממקום העבודה - והעובדה שתנאי ההעסקה שווים מוסיפה לתחושת השייכות לארגון.
כשמשהו משתבש, משקפים את זה החוצה מיד, ללקוחות ולעובדים. כשהכול תקין שומרים על איכות גבוהה ותחזוקה מתמדת ללא פשרות. הקדמה הטכנולוגית היא ערך עליון לשיפור החוויה והמוצר, וחוויית הלקוח ורמת השביעות של הלקוח מובילים את הדרך. והכי חשוב? הכול נעשה באווירה טובה. גם הסדרנים שמכוונים מבקרים בזמן המצעדים, עושים את זה תוך ריקוד ושירה של שירי דיסני שברקע.
אין לי ספק בכלל, שאם נצליח לספוג במקומות העבודה שלנו אפילו חלק מהקסם הזה, נוכל להיות גם אנחנו אחד מהמקומות השמחים ביותר בעולם.
אופיר אורן-נמדר היא Java chapter leader בחטיבה הטכנולוגית בבנק הפועלים
מתוך CodeReview - מגזין החטיבה הטכנולוגית של בנק הפועלים