כולם מכירים את הרעיון של המפרש הסולארי המניע חלליות על רוחות השמש. אולם, מדענים מציעים כעת דרך חדשה לניצול הרוחות הסולאריות לטיסה במהירות של עד שני אחוזים ממהירות האור. אם השיטה הזו תיושם מעשית, הרי שמדובר בדרך אפשרית לפרוץ את גבולות מערכת השמש שלנו, ולהוציא את המין האנושי אל מערכות שמש אחרות.
קבוצת מדענים מאוניברסיטת מק'גיל (למחקר) בראשותו של מתיאס לארוטורו, חוקר תעופת חלל מציעה דרך חדשה ומסעירה לנצל את הרוחות הסולאריות לטיסה מהירה בחלל. השיטה בעצם מחקה את תמרוני הדאיה של עופות ים, כדוגמת האלבטרוס. לטענת לארוטורו, בעזרת סדרת תמרונים שכאלה, אפשר לצבור בתוך שנה וחצי מהירות השווה לשני אחוזים ממהירות האור (כ-6000 ק"מ בשניה) ומהירות של חצי אחוז ממהירות האור בתוך חודש.
בשיטה שמציעים המדענים ממק'גיל, הרעיון הוא שחללית "תדאה" בין הרוחות הסולאריות בהליוספירה (השוליים החיצוניים של השמש), תצבור אנרגיה תנועתית, ללא צורך במנוע דחף ועם דרישות כוח צנועות למחיה על סיפונה. הארכיטקטורה שמציעים כאן המדענים, נשענת על כנף - הנה מילה מסובכת - מגנטוהידרודינאמית, שהיא בעצם מבנה בלתי נראה משדות מגנטיים, הדומה באופיו לכנף פיזית של ציפור או מטוס.
אותה כנף נעלמה, שתיאורטית ניתן לבנות עם שני מגנטי פלסמה שביניהם אנטנה באורך של כמה מטרים, תוכל להשתמש ברוחות השמש כדי לנוע בכיוונים שונים, באופן דומה לדאיית ציפורים המשתמשות ברוחות בכדור הארץ כדי ליצור כוח עילוי.
בהנחה שניתן ליצור את ה-"מנוע" אותו מתארים החוקרים, כלי שיצוייד באמצעי ההנעה הבלתי שגרתי הזה (שכרגע הוא תיאורטי בלבד), יוכל להגיע לכוכבים רחוקים כמו הירחים של צדק בתוך חודשים במקום שנים, ולפרוץ את גבולות מערכת השמש ולהגיע למערכות שמש אחרות בתוך מאות שנים. אמנם, גם מאות שנים הן תקופה ארוכה, והן יחייבו ספינות דוריות כדי להשלים את משימתן, אבל עדיין מדובר בשיפור לעומת אלפי השנים שייקח לחללית עם אמצעי ההנעה המקובלים כיום לבצע מסע דומה.