סוכנות החלל האמריקאית בחרה בקונספט חדש להינע גרעיני כחלק מתוכנית החדשנות (NIAC) שלה לשנת 2023. ההצעה להינע החדש היא מנוע המשלב הנעה תרמו-גרעינית והנעה גרעינית חשמלית. המדען שמאחוריה, פרופ' ריאן גוס מאוניברסיטת פלורידה, סבור שההינע המוצע יכול להביא אותנו למאדים תוך 45 ימים בלבד - לעומת כחצי שנה שתידרש עם אמצעי הנעה קיימים. באם יפותח, ההינע החדש יהווה פריצת דרך ומאיץ משמעותי בהתיישבות בכוכבים אחרים, וראשית כמובן, שכננו האדום.
ההצעה למנוע החדש, מנצלת שתי טכנולוגיות קיימות בתחום ההינע הגרעיני. הינע תרמו-גרעיני, משתמש בכור גרעיני כדי לחמם מימן נוזלי לכדי פלסמה (מצב צבירה ייחודי שאיננו מוצק, נוזל או גז), וזו נדחפת דרך פיה צרה כדי לייצר דחף סילוני, בדומה לקיים במטוסי סילון - אבל הרבה הרבה יותר עצמתי.
הינע חשמלי-גרעיני, לעומת זאת, משתמש בכור גרעיני כדי להפעיל מנוע חשמלי שמנגד, מייצר שדה אלקטרומגנטי המיינן ומאיץ גז כדי ליצור דחף. הרעיון החדש של פרופ' גוס, משלב בין שתי הטכנולוגיות, כדי ליצור דחף בעל ביצועים כפולים מרקטות דלק קיימות. בנוסף, הוא משתמש בהינע גלי, (Wave Rotor) כדי לדחוס עוד את המאסה המגיבה, בעזרת לחץ הנוצר מחימום המימן הנוזלי.
לנאס"א יש היסטוריה ארוכה של "פלירטוט" עם הינע גרעיני לחלליות. בין השאר, פרויקט NERVA, ראשי תיבות של "מנוע גרעיני ליישום רכב רקטי" שנוסה בהצלחה, אבל בוטל בשל חוסר תקציב, במקביל לסיום תוכנית "אפולו" ב-1973.
בתחילת שנות האלפיים, סוכנות החלל ערכה ניסוי נוסף עם היתכנות להינע גרעיני בפרויקט "פרומתאוס", וכמובן, צריך להזכיר את חברת Ad Astra הפרטית של האסטרונאוט לשעבר פרנקלין צ'אנג דיאז, שהשלימה ניסוי של 88 שעות עם Vasimr VX-200SS, רקטה עם הינע פלסמה ב-2021. לטענת אד אסטרה, ההינע הגרעיני שלהם מסוגל להוביל בני אדם למאדים במהירות של קרוב ל-200,000 קמ"ש.
האם הרעיון של גוס יכול להקטין משמעותית את זמן הטיסה למאדים? עם הטכנולוגיות הקיימות, מסע מאויש למאדים ייקח בין ששה לתשעה חודשים. משמעות הקטנת הזמן הדרוש לטיסה ל-45 יום בלבד (כחודש וחצי), תאפשר לקצר משימות מלאות למאדים לזמן של חודשים במקום שנים. וזה לא רק הריחוק מהבית - משימות למאדים יחשפו אסטרונאוטים לרמות גבוהות של קרינה שעשויות להיות קטלניות, לצד ההשפעות הבריאותיות המסוכנות של תת כבידה.