אם חשבתם שלג'ירפה יש צוואר ארוך, חשבו שוב: דינוזאור ששוטט בדרום מזרח אסיה לפני 160 מיליון שנים, הוא כעת מתחרה על התואר החיה בעלת הצוואר הארוך ביותר. ניתוח של עצמות צוואר והגולגולת שלו, גילו כי ממנצ'יזאורוס סינוקנדורום (נשבעים שלא המצאנו את השם הזה!), היה בעל צוואר של 15 מטרים(!).
השאריות המאובנות של הממנצ'יזאורוס התגלו עוד ב-1987, בתוך סלע בן 162 מיליון שנה במחוז האוטונומי של אוגייאר בצפון מערב סין. ברם, רק לאחרונה חוקרים בחנו מחדש את העצמות של הדינוזאור ארוך הצוואר. (למחקר)
הממנצ'יזאורוס היה אחד מזני הדינוזאורים אוכלי העשב ממשפחת הזאורופודים, שהגיעו גם לאורכים של 50 מטר (מאף ועד קצה הזנב) ושקלו יותר מ-70 טון. "הממנצ'יזאורוס עשוי להיות הזאורופוד בעל הצוואר הארוך ביותר שהתגלה עד כה, אבל יש סיכוי שהיו אפילו חיות גדולות וארוכות צוואר ממנו ששוטטו אז במה שהוא כיום סין", אמר ל-גארדיאן הבריטי אנדרו מור, פלנתאולוג באוניברסיטת סטוני ברוק שבניו יורק. "הנחת ברירת המחדל שלנו שהיו חיות אף גדולות ממנו, שרק מחכות להתגלות", אומר ד"ר מור.
צוואר ארוך היה תכונת גוף שאפשרה לזאורופודים להגיע למימדיהם העצומים. טווח הצוואר שלהם אפשר להם לכסות וללחך אזורים גדולים של עשביה מבלי לנוע יותר מדי - מה שאומר שהם יכלו לצרוך כמויות גדולות של מזון מבלי להשקיע יותר מדי אנרגיה - בערך החלום של כל בטטת כורסה. עוד הצוואר הארוך אפשר להם לשמור על טמפרטורת גוף קרירה על ידי הגדלת שטח פני העור החיצוני שלהם, בדומה למה שקורה לפילים עם אוזניהם הגדולות.
מדענים תהו כיצד החיות האלה הצליחו לחיות עם צוואר כה ארוך וגופים עצומים מבלי לקרוס תחת משקלם העצמי או שמפרקתם תישבר, אבל סריקות רנטגן של הממנצ'יזאורוס מראות שהעצמות שלהם היו חלולות, עד כשני שלישים או שלושה רבעים מנפחן - תכונה דומה הנצפית בציפורים, המקטינה את משקלן ומאפשרת להן לעוף. מבנה חלול כזה של עצמות לכאורה רגיש לשברים, ברם, לממנצ'יזאורוס היו צלעות רוחב שהקשיחו את הצוואר שלהם, ואפשרו לו לשאת במעמסה. "אחת התכונות הכי מרשימות לגבי הזאורופודים, הוא עד כמה מבנה העצמות שלהם היה קליל", מציין ד"ר מור.