החור השחור במרכז שביל החלב שלנו, המכונה "סגיטריוס A*" (או *Sagittarius A) ומרוחק כ-27 אלף שנות אור מאיתנו, התעורר ושחרר התפרצות עזה של קרני רנטגן בסביבות תחילת המאה ה-19 - כך על פי תצפיות חדשות של טלסקופ החלל IXPE של נאס"א וסוכנות החלל האיטלקית. לשם השוואה, קוטרו של החור השחור הוא כ-150 מיליון קילומטר, אך המסה שלו גדולה פי ארבעה מיליון מזו של השמש.
לדברי נאס"א, בעזרת טלסקופ IXPE המדענים זיהו פליטות קרני רנטגן "טריות" יחסית של ענני גז ענקיים בסביבתו של החור השחור. בהתחשב בכך שרוב העננים הקוסמיים (ענן בין-כוכבי), המכונים "עננים מולקולריים", הם קרים וחשוכים, תצפיות קרני הרנטגן של העננים הללו היו אמורות להיות חלשות. במקום זאת, הן זרחו בבהירות.
כמו כן, תצפיות קודמות בשילוב הנתונים החדשים של החור השחור אפשרו לחוקרים לפתח סוניפיקציה - תרגום ועיבוד של מידע חזותי לצלילים. במקרה הנוכחי - מדובר בהד שנוצר כתוצאה מההתפרצות.
"אחד התרחישים שמסבירים מדוע העננים המולקולריים הענקיים האלה זורחים הוא שהם למעשה מהדהדים הבזק של אור רנטגן שנעלם לא מזמן, מה שמעיד על כך שהחור השחור הסופר-מסיבי שלנו לא היה כל כך שקט לפני כמה מאות שנים", אמר פרדריק מארין, אסטרונום במצפה הכוכבים של שטרסבורג בצרפת והמחבר הראשי של המחקר החדש, שפורסם בכתב העת Nature.
כאשר אסטרונומים שילבו את הנתונים שהתקבלו מטלסקופ החלל צ'נדרה של נאס"א והשוו אותם לתצפיות ארכיוניות של טלסקופ החלל ניוטון של סוכנות החלל האירופית, הם יכלו לבודד את אות רנטגן המשתקף ולגלות את נקודת המוצא שלו.
"זווית הקיטוב פועלת כמו מצפן, ומפנה אותנו לעבר מקור ההארה המסתורי שהלך מזמן", אמר ריקרדו פראצולי, אסטרופיזיקאי במכון הלאומי האיטלקי לאסטרופיזיקה ברומא. "ומה נמצא בכיוון הזה? לא אחר מאשר סגיטריוס A".
הנתונים הללו גם עזרו לחוקרים להעריך את עוצמת הבהירות ומשך ההתלקחות המקורית - מה שמרמז שהאירוע התרחש לפני כ-200 שנות כדור הארץ, כלומר בערך בתחילת המאה ה-19.
"טלסקופ IXPE משחק תפקיד מפתח בסיוע לנו להבין טוב יותר את טווח הזמן שבו החור השחור במרכז הגלקסיה שלנו משתנה", אמר סטיבן אהלר, מדען פרויקט IXPE במרכז טיסות החלל מרשל של נאס"א בהאנטסוויל, אלבמה. "אנחנו יודעים ששינוי יכול לקרות לגלקסיות פעילות ולחורים שחורים סופר-מאסיביים בטווח זמן אנושי. אנחנו לומדים יותר על ההתנהגות של זה עם הזמן, על היסטוריית ההתפרצויות שלו, ואנו להוטים להתבונן בה עוד יותר כדי לקבוע אילו שינויים אופייניים ואילו ייחודיים".