אנחנו יודעים שהכותרת אולי גרמה לכם לחלחלה, אבל בחלל אין מקום לפינוקים, וההישג הזה של נאס"א הוא בעל משמעות למשימות עתידיות לירח ולחלל העמוק. סוכנות החלל של ארצות הברית הודיעה השבוע כי מערכות הסביבה ותמיכת החיים של תחנת החלל הבינלאומית הגיעו לנקודה שבה 98 אחוזים מכל הנוזלים שאיתם מביאים האסטרונאוטים לתחנה - ממוחזרים למי שתיה.
המערכות בתחנה קצת מזכירות את החליפות של הפרמנים מ-"חולית": מדובר במערכות חומרה שאוספת מים מנוצלים ולוכדי לחות שלוכדים אפילו אדי מים מהאוויר שנפלטים בזיעה או בנשימה. כל אלה נשלחים ליחידת עיבוד מים, שמטהרת את המים והופכת אותם ראויים לשתייה.
רכיב אחר במערכת, הוא מערכת עיבוד שתן, שמטהרת, ובכן, שתן - והופכת גם אותו מחדש למי שתיה. אבל החידוש הוא תוסף למערכת הזו: עד כה, תוצר לוואי של המערכת היו מלחים, שגם הם מכילים עוד כמה טיפות שמישות של מים, כעת המערכת שודרגה עם רכיב עיבוד מלחים (BPA) כך שהיא יכולה לחלץ גם מתוך המלחים את המים הנותרים - ובכך, הקפיצה את היעילות לרמת היעד של 98 אחוזי ניצולת של מים ממוחזרים.
"לפני מערכת ה-BPA שיעור ניצולת המים שלנו היה בין 93 ל-94 אחוזים", אמרה מנהלת המערכת ג'יל וויליאמסון ל-Space.com. "עכשיו העלינו את הניצולת ל-98 אחוזים הודות למעבד המלחים", היא מסבירה.
מערכת עיבוד המלחים לוקחת את המלחים שמפיקה מערכת עיבוד השתן, ומעבירה אותן דרך סדרה של סננים (ממברנות), תוך כדי חשיפה לאוויר חם ויבש, כדי לאייד את תוכן המים מתוכם. התוצר הוא אדי מים, בדומה לאלה המופקים בנשיפה - ואלה יכולים להיאסף על ידי לוכדי הלחות שהזכרנו קודם.
ולמי שחושש מזיהומים - המערכת מעבירה את המים דרך שורה של סננים וממיר קטליטי שמחסלים כל שריד לחומרים מזהמים. חיישנים מיוחדים בודקים את טוהר המים, ואלה שלא עומדים בסטנדרטים נשלחים חזרה לעיבוד נוסף. למים המטוהרים מוסיפים יוד כדי למנוע התפתחות עתידית של מיקרובים, ואז המים מועברים למיכלי אחסון לשימוש עתידי על ידי האסטרונאוטים.
ההסבר הזה מחסל גם את המיתוס של "האם אסטרונאוטים שותים את השתן של עצמם בחלל?". טכנית אולי כן, אבל בצוות המערכת מדגישים כי איכות המים הסופית שהם מפיקים למעשה טובה וטהורה יותר מזו שתמצאו בברז שלכם ממערכות מים מוניציפליות.