גם היום, 54 שנים לאחר מכן, ארצות הברית נותרה המדינה היחידה שהנחיתה אדם על הירח. אין עוד מדינה אחרת שהגיעה להישג הזה. שתי מדינות נוספות הצליחו להנחית חלליות בנחיתה רכה על אדמתו של הלוויין שלנו, והן ברית המועצות לשעבר וסין. ארבע מדינות נוספות הצליחו להביא כלים למסלול סביב הירח או לרסק כלים על אדמתו והן יפן, הודו, האיחוד האירופי וישראל, שכמעט הצליחה במשימה של החללית "בראשית", אך כידוע, היא התרסקה על אדמת הירח עשרות מטרים בלבד מעל אדמתו.
הנחיתה על הירח הייתה שיאו של מה שכונה המירוץ לחלל בין שתי המעצמות דאז, ארצות הברית וברית המועצות. בשנת 1957 שיגרו הסובייטים את הלוויין "ספוטניק" והיו הראשונים לשגר כלי מעשה ידי אדם לחלל. בשנת 1961, כשג'ון קנדי נבחר לנשיא ארצות הברית, רוב האמריקאים האמינו שהם הפסידו לברית המועצות במערכה של עליונות טכנולוגית. ברית המועצות גם הייתה הראשונה לשגר אדם לחלל, הקוסמונאוט יורי גגרין, ואחריו הקוסמונאוטית ולנטינה טרשקובה. אבל הנשיא קנדי, מנהיג בעל חזון, הכריז בשנת 1962: "החלטנו להגיע לירח".
ראוי לציין שמי שהגיע ראשון לירח, עם כלי בלתי מאויש, היו דווקא הסובייטים, שבשנת 1965 הצליחו להנחית חללית בלתי מאוישת על אדמת הירח, וזו הייתה סטירת לחי נוספת לגאוותם של האמריקאים. אבל אלה לא אמרו נואש, והמשיכו בתוכנית השאפתנית - להנחית אדם על הירח.
המאמץ שהחל באסון
סוכנות החלל האמריקאית נאס"א החליטה להשקיע סכום עתק בהנחתת אדם על הירח, שבאותם ימים היה סכום אסטרונומי ממש, ואפילו בימינו הוא סכום לא קטן - 25 מיליארד דולר הושקעו בתוכנית, שלימים נקראה "תוכנית אפולו". לא פחות מ-400 אלף איש עבדו על הפרויקט, שהפך ליעד לאומי של ארצות הברית, והאומה נרתמה אליו.
התוכנית של נאס"א הייתה פשוטה, הביצוע - קצת פחות פשוט: לשגר רכב חלל למסלול סביב כדור הארץ, ומשם לעבור למסלול הקפה סביב הירח. בזמן ההקפה של הירח, אסטרונאוטים מחללית-האם יעברו לרכב הנחיתה, שבאמצעותו ינחתו על הירח, ואיתו גם ימריאו בחזרה לחללית, שתשוב איתם לכדור הארץ.
הטיסה המאוישת הראשונה בתוכנית, אפולו 1, שהייתה אמורה לבדוק את הכניסה למסלול ההקפה בשנת 1967, הייתה אסון: בבדיקות לפני השיגור אש אפפה את החללית שעל הטיל, ושלושת האסטרנאוטים שהיו עליה נספו. הדבר הביא להשעיה של הטיסות המאויישות ויצר עיכוב בתוכנית.
אבל לאחר כמה שיגורים מוצלחים של חלליות מאויישות לחלל, על גבי טילי ה-"סאטורן 5" הכעת מפורסמים, הגיע הזמן לדבר האמיתי: הנחיתה על הירח. למשימה נבחרו שלושה אסטרונאוטים: ניל ארמסטרונג, באז אולדרין ומייקל קולינס. ארמסטרונג ואולדרין איישו את רכב הנחיתה, ואילו קולינס נועד להישאר מאחור בחללית האם המקיפה את הירח.
ב-20 ביולי 1969, 110 שעות לאחר ההמראה שלהם מכדור הארץ, הפך ניל ארמסטרונג לאדם הראשון שדרך על אדמת הירח. עשרים דקות לאחר מכן, הצטרף אליו באז אולדרין.
400 אלף איש מאחוריי
ארמסטרונג המנוח, כמובן ידוע במילים המפורסמות שהגה - "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", אבל בראיונות מאוחרים יותר, הודה האסטרונאוט כי לא עמדה מחשבה מעמיקה מאחורי האמרה שהפכה סיסמה של פריצות דרך מדעיות.
"חשבתי שכאשר ארד במדרגה, זו תהיה פסיעה קטנה מפה לשם. אבל כשחשבתי על כל 400 אלף האנשים שסיפקו לי את ההזדמנות לבצע את הצעד הזה, זה היה משהו גדול לכולם, וגם לרבים אחרים שלא היו מעורבים כלל בפרויקט. אז זה היה פשוט שילוב של מחשבות. הצעד הזה היה מיוחד, צעד שייזכר, אבל לא הגענו לשם כדי לעשות מדיטציה אלא כדי לבצע דברים, ולכן המשכנו הלאה", סיפר ארמסטרונג.
השניים שהו בסך הכל קצת יותר משעתיים מחוץ לרכב הנחיתה. הם אספו דגימות קרקע (שלימים נקראו "אבני ירח", ולנאס"א יש אגב יש כמות מוגבלת מהן), הצטלמו לצילומים המפורסמים וביצעו כמה ניסויי מדע. לאחר מכן הם נכנסו חזרה לנחתת והמריאו בחזרה לחללית האם, והחלו במסע הארוך חזרה לכדור הארץ. שלושת האסטרונאוטים נחתו במי האוקיינוס השקט ב-24 ביולי, 1969.
הנחיתה על הירח היוותה עבור ארצות הברית סיום מעודד לעשור מלא תהפוכות, החל מרצח קנדי, מהומות גזעיות בערים גדולות ועד ההפגנות והמחאות על המעורבות האמריקנית בוייטנאם. תוכנית "אפולו" עם המשימות המאויישות לירח הסתיימה ב-1972, ומאז לא ביקר איש על אדמת הירח. אבל עכשיו, ששה עשורים לאחר מכן, האמריקאים מתכננים לשוב אל הירח עד סוף העשור הנוכחי, הפעם כדי להישאר ולהקים שם בסיס קבע - שישמש כתחנת עצירה בדרך למשימות בחלל העמוק.