התחלתי לרוץ. מאותה נקודה הכל הפך מטושטש

זה חם מדי, קשה מדי והגוף תפוס אחר כך: יש לנו את כל הסיבות בעולם לא לרוץ, ואם תשאלו אותי אם כדאי בכל זאת - אומר שעדיף שלא. אבל אז הגיעה קבוצת הריצה של הטכנולוגית בבנק הפועלים.

הצעד הראשון

בשבועות האחרונים כ-20 רצות ורצים מאושרים הצטרפו לקבוצת הריצה (המיועדת בעיקר למתחילים) שנפתחה בטכנולוגית של בנק הפועלים. המנחה של הקבוצה, מיה בגרמן (שעושה זאת בהתנדבות מלאה), בנוסף להיותה מנתחת מערכות בחטיבה, היא גם אצנית מרתונים ומאמנת מוסמכת של ריצות ארוכות ממכללת וינגייט. הפיילוט החל עם קבוצה אחת, אבל זה לא אומר שבעתיד לא יהיו הזדמנויות נוספות לעובדים אחרים להירשם (אלו שיחפצו בכך).

בשלהי יום רביעי, בתנאי לחות מקסימאלית, קיבלנו את הנ.צ המדויק להתכנסות הראשונה בפארק הירקון. אחרי קבלת חולצה מושקעת וממותגת של "מיזונו", וסשן קצר של מתיחות וחימום, התברר לי שהמפגשים כוללים גם, למרבה ההפתעה, ריצה. מיה אמרה שבהתחלה נצא לאינטרוולים של ריצה והליכה. עם הליכה אני בסדר (למרות שגם ממנה אני מעדיף להימנע), אבל החלק המפחיד היה הריצה. עם זאת, עד שלא מנסים לא יודעים - והתחלנו לרוץ.

סוד ההצלחה

מאותה הנקודה הכל הפך מטושטש. אני לא בטוח איזה חלק היה גרוע יותר - החום שהרגיש כמו סאונה, קוצר הנשימה או הכאב ברגליים. אולי היו אלו הבזקי המצלמות שהנציחו את כל האושר הזה. מתברר שאלון לוי, עובד הבנק שהוא גם מאמן ריצות ארוכות ומרתוניסט בעצמו, הצטרף אלינו ותיעד את המפגש. אבל אני סתם מתלוצץ. החיוכים שנמרחו על פנינו כשסיימנו את אימון הריצה-הליכה הזה העידו על הכל. היה כיף גדול להשתתף במפגש שכזה. הכרנו אנשים מרחבי החטיבה, עשינו את הצעד הראשון, שהוא לפעמים כל כך קשה, בדרך לריצה - ויצאנו עמוסי אנדורפינים.

אני חושב שבנקודה זו כבר הובהר חזור ואמור שאני ופעילות גופנית לא מסתדרים. למחרת קיוויתי שאוכל לשכוח מקיומה של קבוצת הריצה. עם זאת, מסתבר שחוץ משרירים תפוסים קיבלנו גם שיעורי בית - לרוץ עצמאית בין האימונים. כן, זה מה שעושה את קבוצת הריצה הזאת לכל כך מוצלחת - מעבר לכיף בזמן המפגשים, התחייבנו לעשות פעילות שאולי אחרת לא היינו עושים. אין ספק שהליווי האישי של מיה גורם לנו לעשות את האקסטרה מאמץ שאנחנו מסוגלים לו.

להקשיב לגוף

אז מה אפשר לקחת מהסיפור שלי? אולי את כוחה של קבוצה, אולי איך גם דברים מפחידים מתחילים מצעד ראשון, אולי את העובדה ששוב החטיבה פינקה אותנו בדברים חינם. מתאימה פה הקבלה לריצה למרחקים ארוכים, והספרינטים שאנחנו עושים בעבודה.

אבל מה שאני יודע שאי אפשר לקחת זה את המקום שלי בקבוצת הריצה. סליחה, לא יקרה. בקבוצה למדנו להקשיב לגוף. כשמתאימים את המאמץ למה שמסוגלים לו, הגוף אומר להמשיך לרוץ על זה.