לפני 16 שנים, נעמד סטיב ג'ובס על במה בסן פרנסיסקו, והסיר את הלוט מעל האייפון הראשון - רגע שבישר על תחילת גסיסתו של המחשב האישי כשרביט הטכנולוגי של האנושות. ג'ובס זכה לאות כבוד כחדשן עולמי, ואפילו למדליית החירות הנשיאותית של ארה"ב לאחר מותו, אולם, דימויו האישי כסופרסטאר-טק שהוביל את העולם לעידן הטכנולוגי החדש מצידו האחד, הסתיר בצדו האחר היסטוריה שנויה במחלוקת.
היעדר מעורבות חברתית
לאחר שהתפטר מתפקידו באפל בשנת 1985, הקים ג'ובס קרן סיוע מיוחדת לנזקקים, אך זו התפוררה בחלוף שנה מהקמתה. כשחזר לאפל, הגדיל לעשות וסגר את כל תוכניות הפילנתרופיה של החברה. מקורב העיד על ג'ובס כאחד ש"אין לו זמן" למעורבות חברתית, וכזה שאינו שואב ריגוש מהרעיון. בעוד שלאורך ההיסטוריה המוני מיליארדרים תרמו מהונם לקהילה, ג'ובס לא זוכה למקום ראוי אפילו בסופה של הרשימה.
שבירת הקוד האתי
האם חוקי להעסיק עובדים מתחת לגיל 16? החוק לא מגדיר זאת בבירור, ובאפל אפילו לא טרחו להתעמק בלקונה. דיווחים שונים גוללו את צמיחת מחזורי הגיוס של עובדים קטינים במפעלי החברה בסין מאז 2009. הדבר החמיר עם מעבר לעבודה במשמרות מפרכות סביב השעון - במתכונת 24/7. לאור הביקוש העולמי שהלך וגבר למוצרי החברה, הופעל אותו מנגנון "פרודוקטיביות" שאפשר העסקת ילדים בתנאים קשים.
הטלת אימה
אפל הילכה אימים על עובדיה, ואף על העיתונות כדי להשתיק פרשיות שלא רצתה שיקבלו תהודה ציבורית. במהלך תקופת שלטונו של ג'ובס, הצוות המשפטי של אפל איים על מספר עיתונאים, כשמקרה אחד הסתיים אפילו בפשיטה על ביתו של העיתונאי ג'ייסון צ'אן מהניו יורק טיימס, בחסות החוק. שיטת ההפחדה הזו הופנתה גם כלפי העובדים, בתוך כותלי הארגון. על פי דיווחים שונים, במטה אפל הושק כוח משימה מיוחד בשם "צוות נאמנות עולמי" - סוכני ריגול שדיווחו ישירות למנהלים הבכירים ופעלו במטה ובחנויות. תפקידם היה לחשוף הדלפות, לעיתים תוך החרמת מכשירים סלולריים, על מנת לחפש עקבות וראיות.
התעמרות בעובדים
ג'ובס אחז בגישה שאינה מביישת עריץ קלאסי, ולא אחת עלה בידו להשפיל בפומבי צוותים טכנולוגיים על אכזבה שנחל מהם. במקרה אחד, אפילו האשים את הצוות בהכתמת מוניטין החברה, ועודד עובדים לשנוא זה את זה על המפלה שגרמו לחברה לכאורה. גישה רווחת אחרת בה נקט הייתה פיטורי אנשים ללא שימוע, והתעקשות על שחרור עובדים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויים.
קרבות הנהגה
היחסים בין סטיב ג'ובס לבין המנכ"ל דאז, ג'ון סקאלי, עלו על שרטון לאחר ששני מוצרים חדשים של החברה לא עמדו בציפיית המכירות. משחקי כוח אימתניים החלו להתנהל בין השניים, עד שלא נותרה ברירה וסקאלי ביקש את תמיכת הדירקטוריון להדיח את ג'ובס מתפקידו כמנהל חטיבת המקינטוש. בתום דרמה סוחטת דמעות, ג'ובס פרש מתפקידו, וייסד את חברת המחשוב NeXT. קאמבק מפואר התרחש 11 שנים לאחר מכן, כשאפל רכשה את החברה תמורת 429 מיליון דולר, והמייסד האייקוני שלה הושב בחזרה על כיסא המנכ"ל.
ג'ובס הרוויח מעמד של כבוד בקרב אנשי תעשיית הטק, אולי המוכשרים ביותר שהעולם זכה להם, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו. לצד היותו מבריק ופיקח בצורה יוצאת דופן, הוא היה גם מניפולטור, אכזרי, גזלייטר, נקמן ואחד שלא נעים לשהות במחיצתו. מנהיגים רבים עשויים לטעות ולחשוב שכישרון מקצועי מופרז יחפה על יכולת בינאישית מרוששת, אולם האמת היא שהם לא מתקרבים לרמת כשרונו המקצועי של ג'ובס כדי להשיג את אותן תוצאות. לנו נותר רק לתהות לאן אפל הייתה מגיעה לולא מידותיו הרעות.
בפרק הבא, נחזור אחורה בזמן לשנות השבעים המאוחרות, נספר אודות יחסי האהבה-שנאה ששררו בין גייטס לג'ובס, ונשווה בין שני הטיטנים שלחמו זה בזה על הזכות לברוא עבורנו את חווית המשתמש הטכנולוגית שתשנה את חיינו לנצח.