טלסקופ החלל ווב של נאס"א החל לחקור את אחת מהסופרנובות המפורסמות ביותר: SN 1987A הממוקמת 168,000 שנות אור מכדור הארץ בענן מגלן הגדול, והייתה יעד של תצפיות אסטרונומיות באורכי גל שונים, החל מקרינת גאמא ועד רדיו - במשך כמעט 40 שנה, מאז גילויה בפברואר 1987. תצפיות חדשות של מצלמת הטווח הקרוב לאינפרא אדום של ווב, NIRCam, מספקות מידע חשוב להבנת האופן שבו סופרנובה מתפתחת לאורך זמן, לפי ניתוח של שאריותיה.
התמונה חושפת מבנה מרכזי בצורת חור מפתח, כאשר המרכז הזה גדוש בגזים דחוסים שנלחצו על ידי פיצוץ הסופרנובה. חלקיקי האבק שבמבנה הם כה דחוסים, עד שגם מצלמת ה-NIRCam בטווח הקרוב לאינפרא אדום אינה מסוגלת לחדור אותם, ולכן נראה ה-"חור" השחור במרכז התמונה.
טבעת אליפטית בהירה ומשוונית מקיפה את צורת חור המפתח הפנימית, ויוצרת רצועה סביב "המותניים" של הסופר נובה, המחברת בין שתי טבעות חיצוניות לצורה של שעון חול. הטבעת ההיקפית, שנוצרה מחומר שנדחס עשרות אלפי שנים לפני פיצוץ הסופרנובה, מכילה כתמים חמים בהירים, שהופיעו כאשר גל ההדף של הסופרנובה פגע בטבעת החומר החיצונית. כעת הכתמים הללו נמצאים גם מחוץ לטבעת, עם פליטה מפוזרת מסביבה, במקומות בהם גל ההדף גם גרם לתזוזה של חומר שהיה מחוץ להיקף הסופר נובה.
בעוד שמבנים אלה נחקרו במידה משתנה על ידי טלסקופ החלל האבל, טלסקופ החלל שפיצר ו-מערך מצפי הרנטגן צ'אנדרה של נאס"א, הרגישות והרזולוציה המרחבית יוצאות הדופן של ווב גילו תכונה חדשה בשארית הסופרנובה: מבנים דמויי סהר קטנים. סהרונים אלה נחשבים כחלק מהשכבות החיצוניות של גז שנהדף מפיצוץ הסופר נובה. בהירותם עשויה להיות אינדיקציה להארת קצה, תופעה אופטית הנובעת מצפייה בחומר המתרחב בתלת ממד. במילים אחרות, זווית הצפייה שלנו גורמת לנו לחשוב שיש שם יותר חומר ממה שיש באמת בתוך אותם סהרונים.
למרות עשרות שנות מחקר מאז גילויה של SN 1987A, נותרו מספר תעלומות הקשורות אליה, במיוחד סביב כוכב הנויטרונים שנוצר כתוצאה מפיצוץ הסופרנובה. כקודמיו, ווב ימשיך לצפות בסופרנובה לאורך זמן. מכשירי ה-NIRSpec ו-MIRI של טלסקופ החלל החדיש, יעניקו לאסטרונומים את היכולת ללכוד תמונות ותצפיות חדשות של הכוכב שהתפוצץ, ולחקור את צפונותיה.