איפה עובר הגבול? על מה שמותר ומה שאסור ברשתות החברתיות

המלחמה המתרחשת היא אירוע יוצא דופן וטעון ביותר. למעסיקים ולעובדים יש דעה על המלחמה, על הפלשתינאים, על התנהלות הממשלה וצה"ל, ומטבע הדברים מדובר בקשת רחבה של עמדות. רק ביום שלישי דווח שאוניברסיטת חיפה השעתה שישה סטודנטים שהביעו תמיכה במתקפת חמאס.

האם מותר לעובד להביע דעתו הפוליטית בפומבי, או לשתף פוסט תומך או מתנגד במדיניות הממשלה או צה"ל ברשתות חברתיות? האם נדרש אישור מראש של המעסיק לפרסום, ומה הסיכון בהתבטאויות מסוג זה?

חופש הביטוי הוא יחסי - מגבלות על התבטאות בנושאים פוליטים במגזר הציבורי והפרטי. בתי המשפט לא קבעו הלכה סדורה בנושא, אבל קיימים כמה כללי יסוד שמתווים קוד התנהגות ביחס להתבטאויות פוליטיות מצד עובדים.

ראשית, חופש הביטוי הוא זכות יסוד ולכן כל מגבלה על הבעת דעה מצד עובד חייבת להיות עניינית, סבירה ומידתית. שנית, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעסיק לפטר עובד, או להפלותו, על רקע השקפה, השתייכות מפלגתית, דת, לאום או שירות במילואים. מכאן, שלעובדים יש זכות להבעת עמדה, בפרט כאשר המעסיק עצמו מביע דעתו בנושאים מדיניים וחברתיים.

אלא שחופש הוא תמיד עניין יחסי. קיימת אבחנה ברורה בין עובדי ציבור לבין עובדי המגזר הפרטי. מכח החוק והתקשי"ר, שמחייב את כל עובדי הציבור, חל איסור על עובדי ציבור להביע עמדה פוליטית, בעל פה, בכתב או בהתנהגות. על עובדי ציבור מסוימים נאסר למסור ידיעות לעיתונאים; לפרסם ספר או חוברת ללא בדיקת צנזורה, לבקר באופן מעליב או פוגע את הממשלה המכהנת או ממשלות עבר. על עובדי מדינה כמו שוטרים, סוהרים, שופטים, פקידי שומה ועובדי סעד, נאסר להשתתף או לנאום באסיפה בעלת אופי מדיני, לבקר את הכנסת או להתראייו בנושאים פוליטיים.

רק לאחרונה נדחתה ע"י ביה"ד לעבודה (בפסיקה שאושרה ע"י בג"צ), בקשה של פרקליט מטעם המדינה לקחת חלק במחאה נגד מדיניות הממשלה, בשל תפקידו הציבורי, והחשיבות של שמירה על הנראות האובייקטיבית של מערכת אכיפת החוק.

מנגד, לעובד במגזר הפרטי קיים חופש רחב הרבה יותר, אך גם הוא מוגבל. בחלק מההסכמים הקיבוציים והאישיים, או בקוד אתי של מקום העבודה, קיימות מגבלות על התבטאות פומבית ללא היתר מראש מהמעסיק (כך מקובל למשל בענף הספורט, ביחס לשחקני כדורגל וכדורסל). מקומות עבודה מסוימים מחילים על העובדים קוד משמעת האוסר הבעת דעה פוליטית במסגרת העבודה, או באופן המזוהה עם מקום העבודה. עם זאת, במקומות עבודה רבים אין התייחסות לנושא, ולכן השאלה עד כמה העובד מסתכן בעצם הבעת עמדה פוליטית תלויה בכמה גורמים: סוג ההתבטאות וניסוחה, תחום פעילות המעסיק, תפקיד ומעמד העובד, מה הפורום שבו פורסמה עמדת העובד וכך גם התזמון של הפרסום.

חוק העונשין אוסר על התבטאות גזענית וקובע, שמי שמפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות צפוי למאסר של חמש שנים. כך גם לגבי אדם המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור.

פרסום גזעני מקים חשד לביצוע עברה פלילית. במקומות עבודה רבים ניתן להשעות עובד עד לבירור החשד, ובמקרים חמורים אף להצדיק פתיחה בהליך פיטורים מהעבודה.

למנהלים, עובדי בתפקידי מרות או בעלי אופי משפיע נקבעו גבולות מחמירים יותר ביחס להבעת עמדה פוליטית. חוזר מנכ"ל משרד החינוך קובע, שלאמירות של עובדי הוראה יכולה להיות השפעה רבה על התלמידים, ולכן הקוד האתי שלהם אוסר עליהם להשתתף בתעמולת בחירות; באסיפה, הפגנה או תהלוכה ובכינוסים בעל אופי פוליטי־מפלגתי, בבחירות לרשות מקומית או לכנסת. חומרת האיסור עולה ככל שמדובר בעובדי הוראה בכירים יותר.

לדוגמה, ביה"ד לעבודה אישר פיטורי מורה לאחר שהביע דעות שמאלניות בשיעור, ופסיכולוגית במוסד חינוכי ששיתפה פוסט עם דעות ימניות. מקרה מפורסם אחר הוא פיטורי פרופ' שלמה מעוז מתפקיד הכלכלן הראשי של חברת השקעות פרטית, לאחר שאמר בהרצאה על בנק לאומי שהוא "בנק של לבנים" ועל בג"ץ שהוא "עוד מוסד אשכנזי". המעסיק טען שהפיטורים לא נבעו רק מהשקפת עולמו של פרופ' מעוז, אלא בעיקר מהנזק שטמון בהתבטאויות כל כך חריפות של עובד בכיר נגד מוסד בנקאי שהמעסיק קשור איתו בקשרי עבודה, וטענתו התקבלה.

דוגמה אחרת היא ההחלטה של קבוצת הפועל באר שבע להשעות בזמנו את קפטן קבוצת הנוער תוך שלילה מיידית של סרט הקפטן, לאחר שכתב בפייסבוק שלו שצריך לשלוח את השמאלנים לתאי גזים, בתקופה של מתיחות גדולה בין ישראל לפלסטינים.

דווקא בעת הזו העובד חייב לשמור על ריסון, לאור הרגישות מיוחדת במקומות עבודה מעורבים, בהם מועסקים עובדים מדתות ולאומים שונים. עובד שמפרסם אמירות בגנות הערבים פוגע לעתים בחבריו לעבודה, ועלול לגרור את מקום העבודה כולו להתלהטות יצרים; באותה מידה יש לבחון אם העובד גם מתנהל בהתאם לאמירותיו: האם הרופא שגינה את חיילי צה"ל מנע מהם טיפול ראוי בשל השקפתו? האם עיתונאי בעל קו פוליטי מובהק מסקר באופן מעוות עניינים חדשותיים כדי לשרת את עמדתו הפוליטית?.

יש הבדל בין פרסום דעה עצמאית לבין שיתוף פוסט שכתב אדם אחר. דעה חריפה, אישית, היא אקט חריף יותר מאשר מתן במה לדברי צד שלישי. עם זאת, ככל שהתוכן של הפרסום חריף וקיצוני יותר, כך עצם השיתוף יחשב חמור יותר. בנוסף, יש משקל למודעות העובד להשלכות הפרסום. לעתים עובד מפרסם דבר מה בלהט הרגע, ללא הבנה או הפנמה של תוצאות הבעת העמדה על תחושות עמיתיו וצרכי העבודה של מעסיקו. עובד שקיבל התראה מהמעסיק על תוכן פוגעני והסיר אותו עקב כך, מקטין את הנזק ואת הסיכון לכך שיידרש לתת את הדין על הפרסום. ביה"ד לעבודה ביטל פיטורי עובדת זוטרה בחברה סלולרית שעשתה שיתוף לפוסט ימני, לאור מעמדה בו הייתה בעלת השפעה מעטה, ובפרט לאור העובדה שהסירה את השיתוף במהירות.

מעבר לסכנה של אובדן מקום העבודה העכשווי, התבטאות משאירה אחריה עקבות שמלוות את העובד לאורך הקריירה שלו. כל התבטאות קיצונית עלולה להגיע לידיעת המעסיק הבא וליצור חסם מקבלה לעבודה. מחקר שבוצע בארה"ב העלה, שמעסיקים רבים נוהגים לבדוק מידע על מועמדים לעבודה בפייסבוק או במדיות חברתיות שונות (טיק טוק, טוויטר ועוד). כדאי לשמור על הפה והמקלדת גם מתוך ראייה לעתיד.

עו"ד דפנה שמואלביץ, שותפה מייסדת במשרד דפנה שמואלביץ ושות' - עו"ד, משרד בוטיק לייצוג מעסיקים.