לפני קצת יותר משנה וחצי, בערב שבת רגיל לחלוטין, קיבלתי מבתי הבכורה שתי בשורות משנות חיים: "אמא, אני בזוגיות חדשה". עניתי: "יופי, נהדר, שמחה בשמחתך. מתי אני פוגשת את הבחורה?". בתי השיבה: "בת הזוג שלי בהיריון, והחלטנו לגדל ביחד את התינוקת". לאחר רגע של שקט, בלי יותר מדי זמן למחשבות, שאלתי: "אז אני בעצם עומדת להיות סבתא? סוג של סבתא? מה אני בעצם?".
אני זוכרת שאחד מהדברים הראשונים שאמרתי לבת שלי הוא שאני לא ממש יודעת מה הציפייה ממני בתוך כל הסיטואציה, ואיך אני בכלל ניגשת לכל הסיפור הזה. בחלוף קצת יותר משנה מאז, לא נותרה שאלה: זכיתי בתואר "סבתא", או בלשונה של נכדתי המהממת והנדירה, מיה, אני רשמית "תאתא".
לאחר מכן התחילו לצוץ הרבה שאלות אחרות ומורכבות: איך משלבים את הסבתאות עם מסלול החיים שלי והעבודה שלי? איך בונים אמון עם בת הזוג של בתי, ובעיקר, עם הנכדה? איפה נכנס הניסיון שלי כאמא? איפה עובר הגבול בין לחבק ולאהוב ובין להעמיס יתר על המידה? ואפילו - אילו מתנות להביא?
לא מצאתי תשובות ברורות וחדות לכל השאלות שלי, ובעיקר פעלתי לפי אינטואיציה ותיקון עצמי תוך כדי תנועה, כשהדבר היחיד שעומד בפני הוא שאני מעוניינת להיות בתמונה, ואני רוצה לבנות קשר חזק ואיתן עם הנכדה שלי.
כאילו קראו לי את המחשבות
בחטיבה הטכנולוגית של בנק הפועלים הוקמה השנה קהילת הורים שעורכת מפגשים דו-חודשיים בזום. את הקבוצה מנחה אורית מיכאל, פסיכותרפיסטית ומנחת הורים בגישת אדלר שמלמדת נושאים שונים בתחום ההורות: מחינוך הילדים בגיל הרך, נערות ונערים מתבגרים, שילוב הקריירה עם המשפחה ועד סבתאות בעידן המודרני. במפגשים מעלים עובדי החטיבה שאלות ותהיות על אפיזודות מחינוך הילדים, ואורית עוזרת למשתתפים לקבל פרספקטיבה ונקודות התייחסות.
לפני מספר שבועות קפצה לי הודעה במייל מקהילת הורים בטכנולוגית, המזמינה לסדרת הרצאות בנושא סבתאות בעידן המודרני. ממש כאילו נקראו מחשבותיי. מיד נרשמתי, וכבר לאחר שתי הרצאות הרגשתי שאני מתחילה לקבל תשובות יותר ברורות לשאלות שהתעוררו אצלי.
מצד אחד, אני פועלת לא רע לפי האינטואיציות שלי, אבל עם זאת, ההרצאות עשו לי המון סדר ודייקו אותי בכל מיני סוגיות: הגבולות, החוויות, ההוצאות הכספיות, ביטוי הערכים שלי, מידת המעורבות, השיתוף, תאום הציפיות ועוד.
הנה כמה טיפים שלקחתי עמי מההרצאות, ואיך הם באו לידי ביטוי הלכה למעשה. מיה חגגה לאחרונה יום הולדת ראשון, והדהדו לי בראש המילים מההרצאה על הקניית הערכים שלנו ואיך להוציא כסף עם משמעות. מצד אחד, החלטתי להביא למיה מתנה קטנה כדי שתוכל לקבל את הסיפוק של לפתוח את העטיפה ולשמוח, ויחד עם זאת הצעתי לבנות לפתוח תוכנית חסכון למיה, בה אפקיד סכום ראשוני ליום ההולדת שלה ומפעם לפעם נפקיד סכומים נוספים לעתיד (למטרת נסיעת בת מצווה, לימודים וכו').
דוגמה נוספת היא שדיברתי לא מעט עם הבנות לגבי תכנון הימים והשעות שבהן אני עם מיה, בגלל שאני עובדת, ובד בבד מאוד רוצה להיות נוכחת. זה דורש היערכות ותכנון מראש. באחד מן הימים, בתי שכחה מכך שלמיה יש יום חופשה מהגן, ולא עדכנה אותי על כך מראש. בזמן שהייתי עמוק בתוך יום העבודה, מדלגת מפגישה לפגישה, קיבלתי ממנה הודעת וואטסאפ שהיא ביום חופשה עם מיה, והזמינה אותי לבוא ולהיות איתן. האינסטינקט הראשוני היה לעזוב את הכול ולרוץ אליהן, אבל היה לי קושי לבטל התחייבויות קודמות. כתבתי לבתי שמאוד הייתי רוצה לבוא, אבל מתקשה לבטל את הפגישות שלי מהרגע להרגע, וביקשתי שבפעם הבאה היא תודיע לי לפחות יום או יומיים מראש כדי שאיערך בהתאם ונוכל ליהנות יחד. היא הסכימה והבינה אותי.
לפני שבוע ימים הגעתי לביקור אצל הבנות, עם חנוכייה, נרות וסופגניות כדי להדליק נר ראשון של חנוכה. מיה הקטנה הושיטה אלי ידיים - איזה כיף. אני רוצה להגיד הרבה תודה ולשלוח פירגון ענק למנחת הקבוצה הנהדרת, המדויקת, המקצועית והנעימה.