המגזין רב המוניטין "פוריין פוליסי" Foreign Policy)) התנבא לאחרונה, כי למלחמה בעזה תהיינה השפעות מרחיקות לכת על כלכלת ישראל והעריך כי קיימת סכנה מוחשית שהיא תאבד את מעמדה כ"אומת הסטארט-אפ". אין צורך להכביר במילים על ערכן של תחזיות מלומדות שהתנפצו אל סלעי המציאות, אבל מומלץ לקרוא את הדברים עם גרגיר של מלח, כלומר בספקנות ובביקורתיות הראויות למסקנות כה נוקבות. קודם כל בגלל שהמגזין עצמו נכשל בכמה תחזיות בעבר הלא רחוק. למשל, הוא העריך ב-2022 שההתקרבות בין ישראל לטורקיה "תשנה את המפה הדיפלומטית של המזרח התיכון", שנה בלבד אחרי שחזה שנשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן, עשוי שלא להתמודד לקדנציה נוספת בבחירות לנשיאות ב-2023, עקב מחלה. מה קרה בסוף כולם יודעים.
הטיעון של ה"פוריין פוליסי" בקליפת אגוז הוא שהשגשוג הכלכלי בישראל ב-20-30 השנים האחרונות, שנשען בעיקר על ההייטק והחדשנות, נבע בשל השלום היחסי שממנו נהנתה המדינה והנטל המופחת של הוצאת הביטחון.
אין לזלזל בטיעונים אלה והם מתכתבים עם לא מעט אזהרות שמושמעות בעת האחרונה על כך שלישראל צפוי "עשור כלכלי אבוד" בעקבות הנטל הביטחוני החדש - כהד לעשור שבא לאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר הוצאות הביטחון זינקו ועמדו על כשליש מהתל"ג. עם זאת, המצב כיום שונה בתכלית מזה שהתקיים בשלהי 1973. הכלכלה הישראלית היא במקום אחר לגמרי וגם היסודות שעליהן נשענת "אומת הסטארט-אפ" הם איתנים. אין זה אומר בהכרח שמה שהיה הוא שיהיה וישראל תוסיף להיות אומת חדשנות בכל מקרה, אבל גם אין לגזור דטרמיניסטית שהמצב ישתנה מקצה לקצה.
הערכתי הצנועה היא שישראל תוסיף לעמוד בעשורים הקרובים בחזית הטכנולוגיה העולמית וכי ההייטק הישראלי יצליח להיחלץ מהמשבר אליו הוא נקלע בשנים האחרונות, בין השאר משום שחלק מהסיבות שהביאו למשבר הן חיצוניות למערכת הישראלית, אקסוגניות בשפת הכלכלנים.
עוצמתה והשפעה של התעשייה הביטחונית
אני מבססת את התחזית שלעיל גם על ניתוח לעומק של מודל החדשנות הישראלי. בהקשר זה, אחת החוזקות המרכזיות של החדשנות הטכנולוגית הישראלית היא התעשייה הביטחונית, שהביקושים לתוצרתה רק עלו מאז המלחמה, והיא מהווה חממה ענקית לפיתוחים טכנולוגיים. למעשה, הם החלו לגדול מאוד ובאופן מעריכי מאז המלחמה באוקראינה, שיצרה טלטלה גיאו-אסטרטגית ושינתה שינוי עמוק את תפיסת הביטחון בקרב שחקנים אירופים מרכזיים כמו גרמניה.
נזכיר כי ערב מלחמת "חרבות ברזל" אושרה עסקת הענק עם גרמניה לרכישת מערכת ההגנה מטילים חץ 3 בשווי של 3.5 מיליארד דולר. בעסקה זו מעורבות כמה חברות ביטחוניות ישראליות: התעשייה האווירית (תע"א) היא הקבלן הראשי לפיתוח מערכת הנשק, כולל מיירטי החץ ומערך הגילוי המכ"מי "אורן אדיר"; אלביט מפתחת את מערכת השליטה והבקרה; ואילו חברת רפאל וחברת "תומר", החברה הממשלתית למערכות הנעה רקטית, הן קבלניות המשנה העיקריות לפיתוח וייצור מיירט חץ 3. לקינוח, חברת STARK Aerospace האמריקאית, שבבעלות התע"א, היא הקבלן הראשי בארה"ב.
זו רק דוגמה אחת מני רבות לשורה של עסקות ייצוא ביטחוני מהשנים האחרונות, שהפכו את ישראל למעצמת ייצוא נשק, בדגש על אמצעי לחימה, מערכות נשק וסייבר. נזכיר את מערכת "קלע דוד" שנמכרה לפינלנד ב-1.1 מיליארד שקלים, ורקטות, מערכות שיגור ותותחים של אלביט שנמכרו לדנמרק, ב- 260 מיליון שקלים.
ביחס לגודלה של המדינה ולגודל השוק, היקף הפעילות של התעשיות הביטחוניות הוא חריג בקנה מידה בין-לאומי. הוא חשוב לא רק בגלל השורה התחתונה, אלא גם בגלל ההשפעה העצומה שלו על ההייטק הישראלי. זה בא לידי ביטוי בשלושה ממדים: בשיתוף פעולה בין החברות הביטחוניות הגדולות לבין סטארט-אפים (סקר שנערך לאחרונה העלה שהתעשיות הביטחוניות משתפות פעולה עם כ-200 סטארט-אפים), בזליגה של הון אנושי, יזמות וחדשנות לשדה האזרחי ובאזרוח של טכנולוגיות צבאיות. צריך לזכור שבישראל פועלות לא רק חברות גדולות בתחום התעשיות הביטחוניות, אלא גם שורה ארוכה של חברות בינוניות וקטנות, שהפעילות שלהן משיקה לתחומי הביטחון השונים, או שהן קבלניות משנה של התעשיות הגדולות.
יותר מזה, בהיותן של החברות הביטחוניות חברות עתירות טכנולוגיה הן למעשה חלק משמעותי מענף ההייטק. זו תעשייה שמאופיינת בפרויקטים ארוכי טווח בעלי מורכבות טכנולוגית רבה. למעשה, התעשיות הביטחוניות הישראליות נמצאות בחזית הטכנולוגיה, למשל בכל הקשור לפיתוח מערכות מכ"מ, מערכות רובוטיות, רחפנים משולבי AI, מערכות אלקטרו-אופטיקה ועוד. דוגמא נוספת להשפעה רחבה ועמוקה של התעשיות הביטחוניות על תעשיית ההייטק היתה בעקבות פרוייקט הלביא בסוף שנות ה-80 שבנה את יסודותה של תעשיית ההייטק בישראל הן בבניה והשקעה בהון אנושי, בידע טכנולוגי, ותקציבים גדולים נכון לאותה תקופה וכל זאת בשוק קטן יחסית עם אמפקט מאוד גדול שהשפיע על כל השוק ולמעשה יצר תגובות שרשרת רבות וכולן יחד בנו את התשתיות שנדרשו לבניית תעשיית הייטק מצליחה.
הגידול בתקציב הביטחון יזלוג להייטק
המציאות הביטחונית-אסטרטגית מולה ניצבת ישראל כיום, תחייב את הממשלה להגדיל את תקציב הביטחון (יש דיבורים אפילו על הכפלתו) וחלק לא מבוטל מהגידול הזה יזרום למו"פ ביטחוני, שימשיך להניע את גלגלי הייטק הישראלי. הממשלה ממילא משחקת תפקיד מרכזי בפיתוח הביטחוני - הן כלקוח קצה והן כבונת תשתיות, בהנעת תהליכי פיתוח ובהקצאת משאבים - והיא תוסיף למלא תפקיד מפתח במישור זה גם בעתיד.
גם הביקושים לאמצעי לחימה תוצרת ישראל יימשכו ואף ביתר שאת לאור ההתפתחויות הגיאו-פוליטיות בעולם. למשל, בדרום-מזרח אסיה, שם מתרבה המתיחות מול סין בים סין הדרומי וגוברת הדאגה מפני פלישה סינית לטייוואן. גם החשש מפני תגובותיה הבלתי צפויות של צפון קוריאה מביאה להגדלת תקציבי הביטחון ביבשת, למשל של יפן, שמגדילה מאוד את הרכש הצבאי שלה. נזכיר בהקשר זה את ההסכם הביטחוני שנחתם בין משרדי הביטחון של יפן וישראל ב-2019 ואפשר לראשונה לתעשיות הביטחוניות לחשוף בפני היפנים מערכות וטכנולוגיות ישראליות מסווגות. גם הודו תמשיך להצטייד בנשק מתוצרת ישראל ואף עשויה להגדיל את הרכש עקב ניסיונה להקטין את תלותה בנשק הרוסי (הודו רוכשת כיום מערכות צבאיות מישראל בהיקף של מיליארד דולר בשנה).
כלומר, ההנחה האוטומטית שהגידול בתקציבי הביטחון יפגע בהייטק הישראלי היא הנחת לא מבוססת. גם בהינתן גידול דרמטי בתקציב הביטחון, שיעורו לא יעמוד על כשליש מהתמ"ג, כפי שהיה לאחר מלחמת יום הכיפורים - לכל היותר הוא יגיע ל-6% במקום 4% כיום גם בשל הגידול העצום בתמ"ג הישראלי שמייצר יחס חדש בין ההוצאה לביטחון לסך התמ"ג, וגם משום שחלק לא מבוטל מתקציבי הביטחון יזלגו בוודאות לתחום ההייטק.
ההתאוששות תגיע לישראל, אם כי באיחור
סביר שגם היסודות האחרים של ההייטק והחדשנות הישראליים לא יפגעו באופן קשה מהתקופה המאתגרת שאנו חווים - העברת ידע מהאקדמיה לתעשייה (ישראל היא בין המובילות בעולם ביישום מחקר אקדמי), קיומו של הון אנושי יזמי בעל אוריינטציה טכנולוגית חזקה, תמיכה ממשלתית רחבה בסיכון היזמי, שיעור גבוה של השקעה במו"פ כאחוז מהתוצר ועוד.
עם זאת, אין להתכחש למשבר בהייטק הישראלי, שהחל כבר להפגין סימנים ראשונים של האטה בשלהי 2021. בשנה החולפת למשל נרשם שפל של עשור באקזיטים של חברות ישראליות. הדבר נבע קודם כל מההאטה בשווקים הבין-לאומיים שההייטק הישראלי מושפע מהם, תלוי בהם וכרוך בהם. מאז תום עידן "הכסף הזול" והעלאות הריבית, בעיקר בארה"ב, ההשקעות בתעשיית ההייטק העולמית פחתו בצורה דרמטית והדבר הקרין מאוד על התעשייה הטכנולוגית הישראלית, שפיתחה תלות גדולה במשקיעי הון סיכון, בעיקר אמריקאיים. מהערכה שביצעה רשות החדשנות על בסיס נתוני IVC, עולה כי משקל המשקיעים הזרים בשנים 2022-2018 בתחום ההון סיכון עמד על כ-75%-80%.
קיימת טענה לפיה ההייטק העולמי מגלה סימני התאוששות ואלה אינם ניכרים עדיין בהייטק הישראלי. צריך לזכור כי ההשפעות של כל התאוששות ולבטח בהייטק מגיעות באיחור מה לישראל ולפי הערכתי היא תורגש באופן משמעותי יותר במחצית השנייה של 2024. יתר על כן, הצפי לירידה בריבית בארה"ב תעודד את המשקיעים לנצל הזדמנויות ולהשקיע בחברות טכנולוגיה ישראליות.
על הממשלה להתערב
אחרי שאמרנו כל זאת, אי אפשר לצפות שההתאוששות בהייטק תתרחש בכל מקרה. על הממשלה להתערב באופן מידי ולספק את התנאים ההכרחיים לכך, לרבות המימון וההשתתפות בסיכון היזמים. רק כאשר מדיניות ממשלתית וציבורית תפגוש את את הסקטור הפרטי, במקומות שבהם הוא יכול להתפתח ולהשפיע, ייווצר השינוי.
בתחום המימון על הממשלה להגדיל דרמטית את תקציב רשות החדשנות על מנת לאפשר לה למלא תפקיד מרכזי בהתאוששות ההייטק ועל מנת להחזיר את הרשות למעמדה האייקוני בגלגולה הקודם כמדען הראשי. בנוסף, הממשלה חייבת לתמרץ את הגורמים המוסדיים כדי שיגדילו מאוד את השקעותיהם בחברות טכנולוגיות, בין השאר כדי לצמצם את התלות בהון סיכון זר.
בתחום הרגולטורי, על הממשלה להסיר חסמים ולעודד צמיחה של חברות הייטק ישראליות אשר הנכס הלא המוחשי שלהן, הלא הוא הקניין רוחני, הוא הנכס המרכזי שלהן, תוך עידוד השקעות הון. הממשלה גם צריכה לייצר תמריצים שיעודדו עוד יזמויות, תוך הקמה של חברות חדשות נוספות עם פוטנציאל חדשנות גבוה וסיכון גבוה, ומתן מעטפת ליזמים שעומדים מאחורי אותן חברות, כך שיתאפשר להן לצמוח כחברות ישראליות ולהצליח גלובלית.
מאז ומעולם הממשלה עמדה ביסוד קידום התעשיות הטכנולוגיות, למשל באמצעות תוכניות "יוזמה", שהניחה את היסודות לתעשיית ההון סיכון הישראלית, ובאמצעות מודל החממות. על הממשלה מוטל לשחזר את העשייה הזאת, כשהיא מותאמת לזמן ולמקום.
לסיכום, השמועות על מותה של "אומת הסטארט-אפ" היו לא רק מוקדמות מידי אלא גם מוגזמות מידי, אם להתייחס לביטוי המקורי של הסופר מרק טווין הרוח הישראלית והיסודות החזקים שנבנו פה מקום המדינה, יכולים לספק לכולנו סיבות לאופטימיות זהירה.
הכותבת היא עורכת פטנטים ומנכ"לית קבוצת לוצאטו, קבוצת הקניין הרוחני והפטנטים הוותיקה בישראל