הסודות מאחורי המחשב: ראיון בלעדי עם סגן הנשיא לעיצוב של לנובו

יש אמרה בהייטק שמהנדסי החומרה קוצרים את כל התהילה. עם החריג של סר ג'ונתן אייב, המעצב האגדי של אפל, מעצבי המוצר התעשייתיים של המחשבים נותרים לרוב בצל, כשדברים כמו בנייה של מעבדים, מסכים, כרטיסים גרפיים, כוננים ומאווררים נוטלים את אור הזרקורים. לרוב פחות שואלים על החומרים שמהם עשויים מחשבים, השלדה או המעטפת. אלא אם זה תורם ישירות למשקל קל, אף אחד לא מתעניין באמת איך בונים במחשבים. בגלל זה בריאן לנרד, סגן הנשיא העולמי של לנובו לעיצוב בחטיבת המוצרים החכמים של החברה, כל כך שמח כשביקשנו לדבר איתו ולדעת: איך מחשב נולד? איך בכלל ניגשים לעצב מוצר טכנולוגי מורכב - שהוא לא סמארטפון אבל לא פחות נפוץ ממנו?

לפני כשנתיים, קרה משהו כמעט היסטורי: לנובו חנכה סדרה חדשה תחת מותג המחשבים העסקיים האייקוני ThinkPad, דבר שלא קרה שנים ארוכות - סדרת ה-Z. לא כל יום מתווספת סדרת מחשבים חדשה למותג הזה, ונשאלת השאלה - איך לנרד ניגש למשימה הזו, לעצב מחשב חדש, מודרני ועדיין לא לזלזל בהיסטוריה של המותג. אם תרצו אפשר להקביל את זה ליצירה של סדרה חדשה ב-"מסע בין כוכבים", או עיצוב של מכונית חדשה למותג בעל שם.

"ה-Z היה הזדמנות בשבילנו", אומר לנרד. "כל דבר בעתו. אנחנו עובדים כל הזמן על פיתוח של חומרים חדשים במקביל לתוכניות הייצור, וקיווינו שנוכל למשוך חלק מהחומרים האלה לתוך סדרה חדשה. זה היה זמן טוב להתחיל לדבר על קיימות, וניסינו ליצור את סיפור הקיימות המושלם סביב מחשב נייד, וזה היה קשה מאוד".

"אבל עשינו כמה דברים שהיו ממש חשובים לנו עם ה-Z. ראשית, כיוונו לקהל צעיר יותר שהתעניין בנו. רצינו לעשות משהו למען הפלנטה, וזה יצר לנו קול ברור לנסות דברים חדשים עם החומרים. התחלנו עם האלומיניום, ועבדנו הרבה סביבו, אבל לא רק בחריטה - ממש חישלנו את החומר, מה שחסך הרבה זמן ואנרגיה וחסך בכמות החומר לייצור. ככה שזו הייתה התחלה".

"במקום להטמיע עור טבעי של פרה, הטמענו עור טבעוני (מלאכותי), אבל הדבר שאני הכי גאה בו, זה בכלל מהצד של האריזה: פעם היינו שמים הכל בשקיות ניילון, ועם תגיות והמון פלסטיק. רצינו להתרחק מזה. לקחת רגע צעד לאחור, והחלטנו להיות נקיים מפלסטיק ב-100 אחוז. רצינו גם לעודד את המחזור של החומרים. אז השתמשנו לקופסה הפנימית בשילוב של קנה סוף וקנה סוכר, שהוא לגמרי ניתן להטמנה ומתפרק. בכל ביחד, התחבר לסיפור יפה של קיימות. והדבר היפה, שהרעיונות האלה גם זלגו לסדרות אחרות. זה ממש מעלה את כל מה שאנחנו עושים ואיך אנחנו ממחזרים את האלומיניום ודברים מהסוג הזה", אומר המעצב הראשי של חטיבת המחשבים.

עוד נקודה שהייתי סקרן לגביה, היא התהליך. איך בעצם מתבצעת הדיאלוג והשיחה בין המהנדסים והמעצבים? כמו העניין שהזכרתי בפתיח, פעם המהנדסים היו אלה שנותנים את הטון. כמו שמציין, לנרד, הם היו בונים קרביים של מחשב שלם - ואז אומרים למעצבים: "טוב, תלבישו אותו ותעשו אותו יפה". האם זה עדיין ככה היום?

"ככה זה היה פעם", אומר המעצב. "אני כבר בעסקי הטכנולוגיה 28 שנים, ופעם זה באמת היה מחלקת ההנדסה אומרת - 'טוב, סיימנו, עכשיו תגרמו לזה להיראות טוב', ואז מחלקת העיצוב עונה: רגע, למה לא באתם לפני שנה? היום התהליך הוא הרבה יותר מקביל. אנחנו מדברים על יעדים ומטרות, ואז בונים עיצובים שמשרתים את המטרה שאליה אנחנו שואפים, ואז זה פינג-פונג של הלוך ושוב, דיאלוג בין מחלקת ההנדסה והעיצוב. זו עבודה משולבת, של מהנדסים, ומנהלי מוצרים, ושיווק ומעצבים - הרבה מאוד אנשים מעורבים בתהליך. זה דורש כפר שלם, כמו שאומרת האמרה כדי ליצור דברים גדולים", אומר לנרד.

"יש לנו למשל, קו שלם של מחקר חומרים. אנחנו מפתחים חומרים עבור מוצרים עתידיים. אנחנו מכירים את החוזקות והחולשות שלהם, יודעים איך לפסל ולהטמיע אותם. אנחנו עובדים יד ביד עם מחלקת ההנדסה, והם עוזרים לנו להשיג את היעדים המשותפים שהצבנו לעצמנו".

"בחירת חומרים זה משהו שלמעשה מאוד חשוב לנו. רצינו לשפר את הקיימות של המוצרים שאנחנו מביאים לעולם, וזה היה נושא שיחה פופולרי בחברה. אבל כשהגענו ממש לעצב, ניסינו כל מיני דברים - בקבוקי פלסטיק, בדים שונים וזה נתן לנו דחיפה התחלתית, ואז אלומיניום ממוחזר ועור מלאכותי שמחליף עור פרה. למשל, בדור החדש של ה-Z (הדור השני, נ.ל.), גב המסך עשוי מצמחי פשתן, שזה סיפור מעניין".

כמובן שביקשתי ממנו לספר.

"אנחנו מגדלים פשתן להמון שימושים ואוספים מהם את הזרעים הקטנים למאכל ושמן, אבל מה אתה עושה עם שאר צמח הפשתן?", שואל לנרד. אז לקחנו ועיבדנו את הסיבים, ויצרנו מהם גב למחשב בתהליך שפיתחנו, וזה חומר מאוד שונה ממה שתראה בכל מוצר טכנולוגי אחר שם בחוץ, ואנחנו מרגישים מאוד טוב עם זה".

שאלתי את המעצב מאיפה פתאום באה לו ההשראה לעבוד עם חומר כמו פשתן.

"אנחנו עושים הרבה מחקר חומרים, ועובדים עם כמה חברות חומרים . למשל, אני זוכר שלפני כמה שנים, נתקלתי בחברת ציוד טיולים יפנית שעשתה ספל מטיטניום, וזה סקרן אותי מאוד ורציתי להכניס את זה למוצר קיים. לקחתי את הספל והבאתי אותו לאחד המהנדסים. בשלב מסויים פנינו ישירות לחברה היפנית וביקשנו לדעת מאיפה הם משיגים טיטניום. ככה שאנחנו בחיפוש מתמיד. לימים המחקר הזה הפך ל-X1 Titanium, מחשב המבוסס על שלדה מטיטניום", הוא אומר.

ולבסוף, אני שואל אותו מה מקורות ההשראה שלו כשהוא בא לעצב דגמים חדשים בסדרות קיימות. מאיפה מקבלים משוב מהאנשים שבאמת בסוף משתמשים במחשבים, שזה אנחנו ואיך שומרים על האיזון בין הרצון לחדש מצד אחד, אבל לא לפגוע בממשק המוכר.

"בסופו של דבר זה אבולוציה מול רבולוציה", אומר המעצב הבכיר. "במיוחד כשאנחנו מדברים מנקודת מבט של עיצוב. אני לא אוהב לשנות עיצובים רק לשם השינוי. אני מאמין בהליך אבולוציוני, שבו אנחנו מרכיבים דברים יחדיו, ומודעים לחומרים שבהם אנחנו משתמשים. אם משהו לא עובד, אז כן, נעשה שינוי דרסטי בעיצוב. אבל המטרה היא ליצור מכשירים שאנשים יוכלו לחיות איתם לאורך זמן. אנחנו מודעים לטרנדים, אבל אנחנו באמת רוצים לוודא שהעיצובים שאנחנו מוציאים לשוק, יהיו בעלי אורך חיים. שגם בעוד שנה, שנתיים שלוש הם לא ייראו מיושנים".

"זה דומה לפעמים לעיצוב של מכונית, אבל לפעמים הם צריכים לשנות דברים, כמו לוודא שכולם מזהים את השבכה החדשה או הפגוש החדש משנה לשנה. אנחנו לעומת זאת, יכולים לזנק בעיצוב דרמטית מדור לדור".

וממש לפני סיום, לנרד מוסיף: "לא מדברים מספיק על המאמץ, הלב והנשמה שאנחנו משקיעים במוצרים. אתה יודע, אנשים נושאים את הדברים האלה (המחשבים) איתם כל היום, והם שותפים לחיים של כולנו, ואנחנו רוצים שלאנשים יהיו חוויות משמעותיות איתם כשהם משתמשים במוצרים שלנו", הוא מסכם בגילוי לב.