אם תשאלו בן עשרים או עשרה ממוצע בימינו מה זה DVD או תקליטור הוא יתקע בכם עיניים משתוממות. ההורדות והחיבורים המהירים הכחידו כמעט את השימוש במדיה הפיזית למיניה, כאשר הקורבן האחרון הוא התקליטור וה-DVD (שעדיין שורד איכשהו בגזרת הסרטים בזכות פורמט ה-Blu-Ray), ולפניו כמובן היו הקלטת, קלטת הווידאו, הדיסקטים כמובן והתקליטים.
אבל דווקא הדרישה הגוברת לאחסון וכמות המידע המיוצרת מדי יום שגדלה בסולם הנדסי מחייבים כנראה חשיבה מחדש על מקומה של מדיית האחסון בחיינו, וכך מדענים סיניים מאוניברסיטת שנחאי, יצרו פריצת דרך דווקא במדיום שחשבנו שעבר מהעולם, ופרסמו במגזין נייצ'ר מחקר שעשוי להשיב את האחסון על מדיה חיצונית לחיינו, אפילו במרכזי נתונים המתפוצצים ממידע.
בשעה שתקליטור DVD מסורתי מכיל 4.5 גיגהבייט של מידע, הנכתב באופן דו-מימדי על פני התקליטור בצריבת לייזר של אפסים ואחדות, המדענים הסיניים מצאו שיטה לאחסן את המידע בצורה תלת-מימדית, כך שכל תקליטור יכול להכיל מאות שכבות במקום אחת. ההישג הזה נוצר בעזרת ציפוי מיוחד, ותבניות אור שאפשרו צריבת מידע ברמה ננומטרית - פריצת דרך משמעותית, המאפשרת לאחסן עד פטהביט אחד, שהם 125,000 גיגהבייט או 125 טרהבייט.
אולם הדרך ל-DVD-על עוד ארוכה. התהליך הנוכחי של כתיבת המידע הוא איטי וצורך הרבה אנרגיה, אולם המדענים סבורים כי ניתן לשפרו. התקנים מסוג כזה, שאינם מסחריים עדיין, מפותחים גם בידי מיקרוסופט למשל, שמתנסה עם אחסון מצופף על גבי זכוכית מיוחדת בניסיון לפתור את העומסים על מרכזי הנתונים בכל העולם שמחזיקים את המידע של כולנו.