התותחים עדיין רועמים בחאן יונס, למעלה מ- 130 חטופים עדיין בשבי החמאס, אבל באולפני הטלוויזיה כבר נשמעות המילים "היום שאחרי המלחמה". היום שאחרי המלחמה צריך להתחיל בשיקום, כאשר אין ספק ששיקום החורבן חייב להתחיל במקום בו נורתה הירייה הראשונה, במעגל הנפגעים הראשון, בקרב מי שחוו את טראומת הטבח, הטויוטות הלבנות, את המטחים הקטלניים ואת הפחד הנורא.
ב-7 באוקטובר, מרגע שהחלו להגיע הסרטונים הראשונים הסלולרי שלי טרטר בלי הפסקה. עשרות מעובדי חברת ההייטק אותה אני מנהל, המתגוררים בשדרות, התחילו לעדכן אותי על המתרחש ברחובות - ואנחנו התגייסנו לעזרתם והתחלנו לסייע בפינויים מהעיר. במקביל, כסא"ל במילואים, ארזתי את התיק והצטרפתי ללחימה, מבלי לדעת אז כמה זמן עוד יעבור עד שאראה שוב את הבית.
בעודי לובש מדים, התחלתי להרהר על "רוטינת המלחמה" ששוררת בדרום מאז 2008. שגרה של "צבע אדום" ומבצעים צבאיים שמותירים בכל פעם גם שובל של טראומה כלכלית. בכל פעם ניתנו מענים חלקים לפריפריה הנזנחת - פלסטרים ממשלתיים, קצת מענקים ונסמכו רבות על אורך רוח של העסקים המקומיים שמשכו את העגלה עד הפעם הבאה.
אלא, שהפעם, זהו "לא עוד סבב" - זו מלחמה שתדרוש שיקום עמוק. אם עלינו לשקם את הקהילות בפריפריה הפגועה, אזי הגיע הזמן לבנות אותה מחדש, והפעם טוב יותר. תכנית השיקום מחייבת להפוך את הפריפריה הכלכלית, לפריפריה גיאוגרפית בלבד. יש לממשלת ישראל הזדמנות לתקן עוול היסטורי ולתת לחגורת הביטחון של מדינת ישראל, את הכוח ואת הרצון להישאר שם.
בעזרת תוכנית ממשלתית מסודרת שתייצר את התמריצים המתאימים, מדינת ישראל תוכל להביא לשם את מחולל הצמיחה הגדול שלה - את ההייטק. לא רק שיצירת מקומות עבודה תתרום באופן טבעי לצמיחה גם הביטחון התעסוקתי של העובדים יתחזק והשכר יעלה בקצב מהיר יותר, מה שיאפשר לצרכנים להוציא יותר כסף במשק המקומי. שיקום ברוח זאת, גם יישם את המלצת ועדת פרלמוטר לצמצום של לפחות 50% מפערי השתלבות ההון האנושי בהייטק. אם כ 80% מחברות ההייטק ממוקמות במרכז ובערים הגדולות, הרי שהבאת חברות חדשות לעוטף היא לא פחות ממשימה לאומית.
אלא שלצד החובה הממשלתית, צו השעה מחייב גם את קברניטי ההייטק לתת כתף. לא מספיק לשלוח פינוקים לחיילים בחזית, בעת הזאת נדרשת מנהיגות אמיצה בענף שתתעדף ציונות על פני שורת הרווח, לפחות בטווח המיידי. להייטק יכולת אמיתית לייצר שינוי חברתי, לתרום לאוכלוסייה המקומית ולחוסן הלאומי. בהקמת מרכזי טכנולוגיות בעוטף נוכל להפגין סולידריות ולפעול לשיקום העוטף.
המציאות הוכיחה כי ההייטק הולך בעקבות ההון האנושי, הגענו גם למדגסקר - לא נגיע לשדרות?
לפני 3 שנים פתחנו שם בשת"פ עם הרשות המקומית מרכז הסבה להייטק, עם 80% השמה ואחרי מאות בוגרים ברור שקיים שם יהלום אנושי שרק חיכה להתגלות. היום אנחנו מחזיקים שם סייט פעיל שגדל מיום ליום.
דווקא עכשיו הענף פתוח לשינויים, המעבר לעבודה היברידית משנה את כללי המשחק עבור מי שלא גר ברדיוס תל אביב. לראייה, גם העובדים המפונים שלנו משדרות ממשיכים לעבוד גם מהמלון באילת. אם חלילה יהיו סבבים נוספים, הפגיעה הכלכלית תבלם, עובדים אלו לא יזדקקו לתמיכות או לפגישות עם הבירוקרטיה. אם זה עובד בשדרות, זה יעבוד גם בנתיבות, בשלומי ובראש פינה. זה ישנה מהיסוד את נקודת התורפה במשק הישראלי ויחזק אלפי מונים את ישובי עוטף ישראל מצפון ומדרום.
הכותב הוא מנכ"ל קווליטסט ישראל ואירופה