פעם בכמה חודשים חוזר הריטואל: אתם מנסים להיכנס לפייסבוק, לאינסטוש וכלום לא קורה. לעתים גם הווטסאפ קורס. בהתחלה אתם חושבים שאולי הבעיה אצלכם, אולי חלילה מישהו פרץ לכם לחשבון. אתם מרפרשים אבל כלום לא קורה. שוב מרפרשים והזיעה כבר מתחילה להצטבר במצח. ואז מתחילים להגיע הפושים מאתרי האינטרנט: "תקלה עולמית במטא, אי אפשר לעשות לייקים ולראות סטוריז". גם משתמשי ת'רדס חלקו אמש את כאבם העמוק. אכן טרגדיה אנושית חוצת יבשות. דובר החברה מיהר להרגיע: "אנחנו מודעים לתקלה ומטפלים בה עכשיו". הדיכאון חולף לרוב אחרי שעה וחצי, שעתיים או שלוש עם ההודעות המרגיעות: "הכל תקין!! אפשר כבר לעשות לייק לפוסט של החבר מהצבא". גם בחברה מתנצלים על אי-הנוחות שנגרמה לנו. אכן תמונות קשות.
איכשהו, למרות הכנסות מטורפות של יותר מ-40 מיליארד דולר ברבעון האחרון של 2023, לצד זינוק של כ-160% במחיר המניה בתוך שנה, כנראה שחסרים עדיין כמה דולרים כדי לתחזק כמו שצריך את השרתים של מטא. ההיסטריה רבתי שפוקדת אותנו בכל פעם שתקלה כזו מתרחשת מעידה עד כמה הפכנו תלויים ברשתות החברתיות בעבודה שלנו, בחיים הפרטיים ובכל אספקט שאפשר להעלות על הדעת.
אבל לצד החשש והתחושה הלא נעימה, יש גם איזו תחושת שחרור וחופש כשהתקלות האלו קורות. פתאום יש שקט בווטסאפ, הבוס לא יכול לכתוב לך, אמא לא שולחת סרטונים מטופשים והשכן מקומה 5 לא שואל מי חסם אותו בחניה. מעין תחושת יום כיפור כזו שמאפשרת סוף סוף להרים את הראש מהטלפון וקצת להתרכז במשהו שאינו מיידי: קריאת עיתון, ספר ואפילו שיחה עם הילדים, לפעמים (ורק לפעמים) הם גם אנשי שיחה חביבים.
אז לא יודע מה איתכם, אבל אצלי לפחות יש תקווה שמארק צוקרברג לא יתקן כל כך מהר את הכשלים ופעם בכמה זמן ייתן לנו קצת שקט מסורתי של פעם. שישמור את הכסף להשקעה בבינה מלאכותית או לריב עם אילון מאסק.