בעולם הצרכנות הטכנולוגית קיימות לא מעט אקסיומות. על פי אחת מהן, אם אפשר להנגיש מוצר פרימיום לקהל הרחב, שיאומי תהיה הראשונה בתור. משואבי אבק רובוטיים וידניים, דרך קורקינטים ועד סמארטפונים, היצרנית היא תמיד חוד החנית בקטגוריית "עד היום שילמת על פריט דומה לפחות 50 אחוז יותר. לא עוד".
לאורך השנים הרגילה אותנו הענקית הסינית לחפש במכשירי הביניים שלה חומרות ששייכות בדרך כלל למכשירי הפרימיום. כך היא עושה גם עם ה-Redmi Note 13 Pro, סמארטפון עם חומרה מפלצתית של GB12 זיכרון עם אפשרות הרחבה ל-GB24, אחסון בנפח 512 גיגה (לא יעזור, גם אם הוא נורמל, הנפח הזה עדיין יגרום לי לפלוט זעקת "וואו", וגם פה יש אפשרות להרחיב, לטרה). כל זאת על גבי מעבד Dimensity 7200 Ultra של Mediatekומצלמה עם מערך של שלושה חיישנים - חיישן של 200 מגה פיקסל, חיישן של 8 מגה פיקסל וחיישן מאקרו של שני מגה פיקסל.
לכל אלה תוסיפו מטען של 120 וואט, שמאפשר טעינה מלאה בתוך 20 דקות, פיצ'ר שגם הוא כבר הפך לסטנדרטי בימינו. המסך בגודל 6.67 אינץ' - המידות של גלקסי 24S אולטרה לשם המחשה - הוא בעצם המעטפת החיצונית של כל הטוב הזה, מעטפת מכובדת שמשווה למכשיר ניחוח יוקרתי. כל זה מגיע עם הגנה נאה למסך של Gorilla Glass Victus, המשמשת כבר מספר שנים למכשירים כבדים. תשתדלו לא לבחון את העמידות, אבל סביר להניח שהיא תניב תוצאות יפות.
ואם דיברנו על יוקרה, נתחיל מהעיצוב ומהסוללה. כמו תמיד, שיאומי יודעת לייצר לוק מכובד, והרדמי נוט 13 פרו לא נופל מקודמיו. תצוגת האמולד נקייה ויפה והסוללה חייתית. כמי שנכנס לחרדה קיומית כשהוא רואה על המסך 60 אחוז, הצלחתי לעבוד איתו במשך שעות בלי להכניס לשקע. אין לו טעינה אלחוטית, אך אשקר אם אומר שאי פעם החשבתי את זה למצרך נחוץ. מתישהו אולי הפיצ'ר האיטי הזה ישתפר, אבל אנחנו עדיין לא שם.
אחד הדברים החשובים ביותר בטלפון הוא המצלמה, וכאן נבדל הרדמי נוט 13 פרו ממכשירי הפרימיום. אם אתם מחפשים צילום מושלם תתקשו למצוא עקביות במצלמה, לעתים היא תצלם בחדות ובפעמים אחרות תתקשו לפקס אותה, במיוחד כשאתם תלויים במצלמת המאקרו. כמי שנושא כבר שנה וחצי מכשיר ביניים אחר עם איכות צילום בינונית, לא מצאתי שדרוג משמעותי.
היתרון היחסי של ה-13 פרו בישראל מגיע בגזרת המחיר דווקא מצד התחרות מבית. שיאומי השיקה במקביל גם את הפוקו X6 ואת הגרסה המשודרגת של הפרו - Redmi Note 13 5G. מחיר הפוקו באתר הרשמי הוא 1,949 שקל, ה-G5 עולה 2,099 שקל וה-13 פרו 1,549 שקל. הגם שנכון להיום אין די תשתיות של G5 בישראל, יש לתהות האם כדאי לרכוש את הגרסה שאינה תומכת. מצד שני, בסכום של 2,100 שקל התחרות כבר הרבה יותר קשה, כך שאפשר להבין מדוע שיאומי בחרה גם ב"גרסת ביניים" זולה בהרבה.
הממשק של שיאומי מעולם לא היה חביב עלי, ולכן מי שאינו "שיאומיסט" יתקשה כנראה להתרגל תחילה, כשהתחושה היא של דחיסות ובלגן בעיניים, אבל ביחס למכשירים רבים שניסיתי בעבר, קל מאוד לתפעל אותו לאחר ההוצאה מהקופסה וזה יתרון גדול.
אז מה השורה התחתונה?
טוב, מן הסתם המכורים למכשירי הדגל לא בדיוק קראו את הסקירה ולכן הם לא קהל רלוונטי. יש להודות שהם גם מקבלים תמורה גבוהה יותר לסכומים שהם משלמים, במיוחד בגזרת הצילום, אבל בין מכשירי הביניים, הרדמי נוט 13 פרו מושך במפרט שלו תשומת לב, במיוחד כשמגיעים לשורת המחיר. 1,549 שקל עם אחריות לשנתיים של היבואן הרשמי המילטון הופכים אותו לכדאי יותר מהפוקו, שאמנם דורג מעט גבוה ממנו אך לטעמי לא דירוג שמצדיק פער של 400 שקל. מכשירי ביניים של מתחרים עם מפרט דומה במחיר כזה כמעט שלא תמצאו, מה שהופך את ההימור לבטוח ודי משתלם.