השבוע העביר הסנאט של מדינת מרילנד שני חוקים שלא שיחקו לטובתן של אינסטגרם או טיקטוק, על אף לחץ ולובי מאסיבי מצד חברות הטכנולוגיה. חוק אחד, מטיל מגבלות נרחבות על האופן שבו חברות אוספות ומשתמשות במידע אישי של צרכנים. אבל החוק האחר יותר מעניין: הוא אוסר על רשתות מדיה חברתית מסויימות, משחקי מחשב ופלטפורמות אחרות לעקוב אחרים אנשים מתחת לגיל 18 או להפעיל עליהם טכניקות מניפולטיביות כמו נגינה אוטומטית של סרטונים, או להפציץ אותם עם נוטיפיקציות כדי להגביר את זמן השימוש והצריכה שלהם ברשת.
בכך מרילנד מצטרפת לקבוצה קטנה של מדינות שהחליטו שהן צריכות לעשות משהו לגבי "מגיפת המסכים" בארצות הברית, ההתמכרות לצפייה בסרטונים וגלילה מופרזת של בני נוער, אבל לסיפור הזה יש שני מימדים: גם ההשפעה על בני נוער וילדים והתכנים הקשים שמופיעים בטיקטוק לא פעם, אבל גם הטענות נגד החברה שבבעלות סינית (טיקטוק מתעקשים לומר שהם בבעלות גלובלית, אבל המטה של החברה האם יושב בבייג'ינג), שהיא משמשת כלי ריגול עבור הממשלה הקומוניסטית של סין.
נגד טיקטוק עלו טענות, שהגיעו גם לקונגרס האמריקאי שם העיד המנכ"ל האמריקאי של החברה, על אי-סינון של תכנים לא הולמים או בעייתיים. ברק הרשקוביץ, עובד לשעבר בטיקטוק שהתראיין לפני כשבועיים לניו יורק טיימס ולחדשות 12, טוען כי קיימת הטייה של ממש בתוך החברה מצד עובדים המזדהים עם המאבק הפלסטיני ובעיה של אנטישמיות, וכי קמפיינים ישראליים יורטו בשעה שתכנים פרו-פלסטיניים כולל סרטוני זוועה ממתקפת ה-7 באוקטובר וגם אמירות בעייתיות כמו "מנהר ועד הים פלסטין תהיה חופשית" דווקא שודרו בפלטפורמה. טיקטוק בתגובתה לכתבה, הכחישה את הטענות וטענה כי היא מקיימת מדיניות שוויונית וכי התכנים המפרים הוסרו.
ונחזור לארצות הברית: מעבר לבעיות הללו, שגם הן לא עובדות לטובתה של פלטפורמת הווידאו הצעירה, האמריקאים מקדמים בימים אלה חוק בקונגרס (החוק כבר אושר בבית הנבחרים בחודש שעבר, וכעת נידון בסנאט. ביידן כבר הודיע שאם החוק יעבור, הוא יחתום עליו) בשם המורכב "החוק להגנת אמריקאים מאפליקציות נשלטות יריבים" - החוק, באם יעבור, ייאלץ את בייטדאנס, חברת האם של טיקטוק, למכור את טיקטוק או שהאפליקציה תיאסר לשימוש כליל בארצות הברית ותוסר מחנויות האפליקציות של גוגל ואפל.
המוטיבציה האמריקאית כאמור, היא כפולה - אחת, הם חוששים משימוש של הממשלה הסינית בטיקטוק לדחיפת תכני תעמולה לאזרחים, והחשש הנוסף הוא שמידע הגלישה והצפיה של 170 מיליון אמריקנים, בהם גם אנשים בעמדות רגישות (על עובדי ממשל נאסר ממזמן להשתמש בטיקטוק), עשויות להתגלגל לידיים הלא נכונות בסין ואולי בעוד מקומות. לחוק צפוי עוד קרב בסנאט, אבל בבית הנבחרים הוא עבר ברוב דו מפלגתי מוחץ: 352 נציגים הצביעו בעדו, ורק 65 נגד.
מוסר כפול?
אולם, בשעה שבקונגרס משחיזים את הסכינים שיוצמדו לגרונה של בייט דאנס, יש אחרים בארצות הברית שסבורים שהחוק לא רק שלא יועיל, הוא גם עלול לפגוע בעמדתה המוסרית של ארצות הברית בענייני חופש הביטוי, ולתת רוח גבית למשטרים סמכותניים.
"ארצות הברית, במיוחד מחלקת המדינה, הייתה מאוד קולנית לגבי מדינות אחרות כשהם הגבילו גישה לרשת האינטרנט או למדיה חברתית שבסיסן בארצות הברית", אומרת ל-NBC קייט רואן מהמרכז לדמוקרטיה וטכנולוגיה, מכון חשיבה למדיניות טכנולוגיה שבסיסו בוושינגטון.
"אם נתקדם עם זה (עם החוק - נ.ל.) ונאסור את טיקטוק, זה למעשה רישיון למשטרים סמכותניים ברחבי העולם לעשות אותו דבר לפלטפורמות אמריקאיות, ואני חושבת שנראה הרבה מדינות שיעתיקו אותנו", מוסיפה רואן.
רואן מציינת שארצות הברית תמיד השתמשה ברשת האינטרנט הפתוחה ככלי כוח רך לקידום חופש הביטוי ושוק רעיונות חופשי, בניגוד למדינות כמו סין עם "חומת האש הגדולה", רוסיה עם רשת האינטרנט הנפרדת שלה או "האינטרנט הכשר" באיראן. ארצות הברית גם הייתה חברה מייסדת בקואליציה של 39 מדינות הקוראת לאימוץ של רשת חופשית מצנזורה או התערבות פוליטית. עוד תמך הבית הלבן בהצהרה על "עתיד האינטרנט", בה יש מחויבות להמנע מחסימה או הפרעה לתוכן חוקי, שירותים ואפליקציות ברשת האינטרנט בהתאם לעקרונות נייטרליות רשת וחוק זכויות האדם הבינלאומי", לשון ההצהרה.
החשש של אותם פעילי פרטיות שחוק כמו זה שמקודם עכשיו בממשל האמריקאי יהיה תירוץ מושלם למשטרים טוטליטריים לקדם חוקים דומים, כמובן לטובתם בטענה של מוסר כפול מצד הדמדינה שאמורה להיות אבירת חופש הביטוי והחופש ברשת.
"זה שולח את המסר שזה מקובל. התגובות לכך עלולות לעודד פיצול באינטרנט וממש להפריע בגישה למידע ולחופש הביטוי באופן חוצה גבולות", מזהיר גם וילמארי אסקוטו, יועץ לגוף ללא כוונת רווח בשם "גישה עכשיו" המקדם חופש רשת גלובלי וקישוריות. הקול הנוסף, המזהיר הוא למעשה מי שהיה "שגריר הסייבר" בממשל אובמה, כריס פיינטר ותיאם את המדיניות בנושא במחלקת המדינה. הוא אמנם אינו רואה את החוק כניסיון פגיעה בחופש הביטוי, אבל בהחלט חושב שהממשל צריך לספק יותר הסברים.
"אם ארצות הברית מנסה לסגור רשת מדיה חברתית או משהו כי הם לא אוהבים את מה שנאמר על גביה, בהחלט הסמכות המוסרית שלנו תיעלם. אם היינו מנסים לסגור רשת מדיה חברתית לפני בחירות, מה שלצערנו הרבה מדינות בחלקים מסויימים של העולם עושות, זה בהחלט מצדיק צעקה. אנחנו לא עושים את זה. למעשה, אנחנו תומכים בהיפך המוחלט", מוסיף פיינטר.
היגיון של שודד
וכמובן, מי שעוד הביעו מורת רוח מהחוק, הם הממשלה הסינית. דובר משרד החוץ הסיני וואנג וונבין אמר לפני כחודש עם אישור החוק בבית הנבחרים, כי הוא "מנוגד לעקרונות הצדק והתחרות ההוגנת". "כשמישהו רואה דבר טוב שיש למישהו אחר ומנסה לקחת את זה לעצמו, זה לחלוטין הגיון של שודד", הוסיף דובר משרד החוץ. הי יאדונג, דובר משרד המסחר הסיני הוסיף בהודעה משלו כי "סין תנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי לשמור על הזכויות והאינטרסים הלגיטימיים שלה".
טיקטוק, אגב, מצדה גם מריצה קמפיין בפלטפורמה עצמה שבו אמריקאים מספרים כיצד הפלטפורמה העניקה להם חופש ביטוי. שו זי צ'ו, מנכ"ל טיקטוק גם אמר בסרטון שפרסם בטיקטוק וברשת החברתית X (לשעבר טוויטר) כי החוק ייקח "מיליארדים של דולרים מכיסים של יוצרים ועסקים קטנים", והוסיף כי החוק יסכן יותר מ-300,000 משרות.
לחוק כרגע עוד צפוי קרב בסנאט ונשמעים שם גם כבר קולות פייסניים יותר, שמציעים לדחות את יישומו, קרי דרישת המכירה, בשנה (ולאחר הבחירות בנובמבר), לצד המועמד לנשיאות דונלד טראמפ שכעת מתנגד לחוק (ובעבר תמך בו), אבל נראה שטיקטוק עדיין שטה במים סוערים בארץ האפשרויות.