ארוינג (יצחק) פרגמנט נולד במחנה עקורים בגרמניה להורים ניצולי שואה. סמוך לאחר קום המדינה עלה יחד עם הוריו ואחותו ארצה, ובדומה לרבים מהעולים החדשים האחרים שהגיעו ארצה באותה העת, נשלחה משפחתו למעברה בעתלית ומשם לגבעת אולגה.
על אף האמצעים הדלים של משפחתו, תקופת הילדות בגבעת אולגה זכורה לארוינג כתקופה מאושרת וכאשר המצב הכלכלי של המשפחה השתפר, הם עברו להתגורר "בעיר הגדולה" חדרה, שם העביר את נעוריו.
לאחר שירותו הצבאי נסע ארוינג לטיול בארצות הברית. במהלך הטיול הוא זיהה את מגוון האפשרויות שמציעה ארצות הברית להתקדמות כלכלית והחליט להישאר ולנסות את מזלו. תחילה עבד בעבודות מזדמנות, אך מהר מאוד הבין את הפוטנציאל האדיר הגלום בנדל"ן. עם הזמן צבר ארוינג את הידע, הניסיון וההון הדרוש להיות אחד המייסדים של חברת נדל"ן מסחרי גדולה ומשגשגת. במהלך הזמן אף הכיר את אשתו והקים משפחה.
ההצלחה הכלכלית אפשרה לארוינג להגשים חלום ילדות ישן - טיס. משקיבל את רישיון הטיס רכש מטוס סילון פרטי לשימושו האישי. במקביל, תרם ארוינג מזמנו, את כישוריו כטיס וכן את מטוסו הפרטי והחל להתנדב בעמותה שמטיסה ילדים חולים לקבלת טיפול רפואי ברחבי ארצות הברית. ארוינג ממשיך בפעילות פילנטרופית גם היום והינו התומך הראשי בתוכנית של הזרוע החינוכית במכון ויצמן הפועלת להגדלת מספר התלמידים ממוצא אתיופי הבוחרים במגמות מדעיות בתיכונים, דבר המאפשר להם השתלבות בלימודים גבוהים בתחום המדעים המדויקים ומרחיב בפניהם את אפשרויות ההעסקה בעתיד.
חיידק הטיסה המכונן בארוינג המשיך לדחוף אותו לחוויות נוספות ואף הוביל אותו לרוסיה, שם הטיס מטוס קרב מסוג מיג-29 תוך שהוא חווה את העוצמה והמהירות שיש לכלי הטיס הזה להציע. בשלב זה של חייו, בחר ארוינג לתת פרשנות נרחבת יותר לאמרה "השמים הם הגבול". הוא השתתף בתוכנית של חברת ורג'ין גאלאקטיק האמריקאית, דרכה הוא שוגר בשמונה ליוני השנה לחלל.
"היכולת לעוף כמו ציפור ולראות את העולם כולו פרוש לרגליך היא עבורי תחושה שאין שני לה. אני מרגיש כך בכל פעם מחדש כשאני מטיס כלי טיס. ראיתי עשרות תמונות וסרטים על שיגורים לחלל וחלמתי במשך שנים שיום יבוא וגם אני אוכל לטוס לחלל. ראיתי תמונות וסרטים של כדור הארץ שצולמו מהחלל, של אסטרונאוטים מרחפים באפס כוח כבידה, אבל דבר מאלה לא הכין אותי לחוויה האמיתית. זה היה מעל ומעבר לכל מה שדמיינתי ומה שיכולתי לתאר לעצמי. המראות והצבעים שראיתי במו עיניי לנצח חקוקים בי. ההתרגשות שאחזה בי ובחברי לטיסה הייתה בעוצמה שמעולם לא חוויתי. הרגשתי שלמין האנושי אין גבולות. אין גבול ליכולת שלנו כבני אדם לפרוץ קדימה ולחדש. העתיד צופן בחובו אפשרויות בלתי מוגבלות, אנחנו רק צריכים להמשיך לחלום ולדחוף קדימה".
ארוינג נמנה על קומץ קטן ביותר של ישראלים שטסו לחלל. "ביקשתי שעל חליפת החלל שלי יהיה גם דגל ישראל. כשראיתי את המדים לראשונה הלב שלי התרחב, וכשריחפתי בחלל, לצד ההתרגשות, התמלאתי בתחושה של עוצמה וגאווה".