חם על הירח: הצעד הגדול הבא של האנושות

55 שנה חלפו מאז שהאסטרונאוט ניל ארמסטרונג ירד בסולם החללית אפולו 11 ונרשם בדפי ההיסטוריה כבן האנוש הראשון שהציב את רגלו על הירח, תוך שהוא מכריז: "צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות". מאז נדמה שהאנושות, הטרודה בשלל הבעיות המעסיקות אותה בכדור הארץ, העבירה את החלומות הגדולים על חיים בפלנטות אחרות לסדר עדיפות משני.

אלא שבלי להקל ראש בענייני כוכב הלכת עליו אנו חיים, חקר הירח דווקא זוכה לפריחה מחודשת, כחלק מתוכנית המכונה "ארטמיס" (Artemis), שבמרכזה עומדת עתה מטרה שאפתנית במיוחד המתוחמת בלוח זמנים: הנחתה של אישה וגבר אפרו-אמריקאי ראשונים על הירח עד סוף שנת 2026 והתבססות עם נוכחות אנושית בת קיימא עד תום העשור. עדיין לא מדובר במכירה של דירות "על הנייר" אבל הכיוון ברור.

בתחילת המילניום הנוכחי, בעוד שרוב הישראלים החלו לגלות עניין בתחום בעקבות התרסקות מעבורת החלל קולומביה שבה נספה האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל, ולהבדיל, בזכות הישראלי השני שהגיע לחלל - ושב בשלום - איתן סטיבה, החלה סוכנות החלל NASA להניח את היסודות לחזרה לירח ואף לבסס בו נוכחות אנושית.

ההתחלה של התוכנית ארטמיס לא הייתה קלה. היא החלה בשנת 2005 כחלק מתוכנית בשם "קונסטלציה" (Constellation), אשר בוטלה בהמשך בשל מגבלות תקציב ושינוי בסדרי העדיפויות. עם זאת, החלום לא נגנז והחוקרים מתכננים עתה לייצר תחנת חלל המכונה Lunar Gateway, שתקיף את הירח ותשמש כתחנת ביניים למשימות על פני הירח ומחוצה לו ובנוסף מבנה קבע הישמש למגורי אסטרונאוטים על הירח.

בסיפור הגדול הזה יש גם נקודה חצי-ישראלית: ג'סיקה מאייר (Jessica Meir), אסטרונאוטית שנבחרה לתוכנית ארטמיס וכבר בילתה בתחנת החלל הבינ"ל, היא בתו של ישראלי לשעבר המתגורר כיום בארה"ב.

לא מעט מכשולים עמדו בפני תוכנית ארטמיס, בהם בעיות טכניות, מגבלות תקציב ומגפת הקורונה. כל אלה אתגרו את נחישותה של NASA, ולכולם אכן נמצאו פתרונות. הפרויקט בהחלט מתקדם.

אחד השינויים החיוניים והמסעירים בתוכנית ארטמיס הוא שיתוף הפעולה עם חברות פרטיות כגון SpaceX ו-Blue Origin, אשר אינן רק קבלניות משנה אלא שותפות מרכזיות במשימה. ספינת הכוכבים של SpaceX, חללית הניתנת לשימוש חוזר בשם Star Ship, אמורה למלא תפקיד מכריע בהנחתת ציוד ואסטרונאוטים על הירח והיא הוכחה לכך ששותפויות ציבוריות-פרטיות (PPP-Private Public Partnerships) מחוללות מהפכה בחקר החלל.

כחלק מתוכנית ארטמיס, NASA וממשל ארה"ב פיתחו את מה שמכונה "הסכמי ארטמיס" - סדרה של הסכמים שעליהם חתומות יותר מ-40 מדינות נוספות, בהקשר לפעילות בחלל באופן כללי וכחלק משת"פ פרטני בפרויקט. כחלק מההסכמים הללו, חברות וארגונים ישראלים, בשיתוף פעולה עם סוכנות החלל הישראלית, שולחים ניסויים לחלל ולירח, ובעתיד גם למאדים. כותבי שורות אלה ענו לקול קורא של NASA וממתינים לשלוח ניסוי לירח. אחד המוצרים המעניינים שנבחנו גם על תחנת החלל הבינלאומית וגם על חללית של NASA שהמריאה מכדור הארץ והקיפה את הירח וחזרה, היא חליפת הגנה של חברת סטמראד (StemRad) הישראלית, שעתידה להגן על אסטרונאוטים מפני קרינת השמש בזמן שהותם בחלל.

על פי חברת מקנזי, שווי תעשיית החלל צפוי להגיע בשנת 2030 ליותר מטריליון דולר. ישראל בהחלט מעוניינת להיות חלק מהשוק הזה ומניחה את התשתיות לפיתוח דור העתיד בתחום.

אחת הפעולות שסוכנות החלל הישראלית מקיימת היא אולימפיאדת החלל לבתי ספר יסודיים ולחטיבות ביניים. השנה שפטנו בתחרות פרויקטים מרתקים של תלמידים שנדרשו לפתח רעיונות לרכבי חלל ומושבות חלל על גרמי שמים שונים.

המטרה הסופית של תוכנית ארטמיס היא מעבר למשימות קבועות על הירח. NASA מתכננת להקים בסיס קבוע על הירח, שיאפשר מגורים אנושיים לטווח ארוך. מבנה זה יהווה מרכז למחקר מדעי, בדיקות של טכנולוגיות חדשות והכנה למשימות עתידיות למאדים ומעבר לו. תארו לעצמכם מתקן מחקר על הירח שבו מדענים חיים, עובדים ועורכים מחקרים פורצי דרך על הגיאולוגיה והמשאבים הפוטנציאליים של הירח. האסטרונאוטים החוקרים ינצלו את המשאבים המקומיים שעל הירח (ISRU - In Situ Resource Utilization), כגון מים לטובת ייצור חמצן, הקרקע של הירח (הנקראת רגולית - Regolith) לייצור דלק רקטי ומבנים, ועוד שימושים רבים אחרים.

בסיס הירח והפעולות שיתקיימו בו יהוו הוכחה לטכנולוגיות הדרושות לקיום חיים על מאדים, מה שיהפוך אותו לצעד מכריע במסעה של האנושות להפוך למין רב-פלנטרי.

כהכנה לחיים במתקן קבע על הירח, ובבוא העת גם על מאדים, נבנים מתקנים דומים על כדור הארץ במטרה לדמות חיים על פלנטה אחרת. המתקן מיועד לשכפל את הסביבה של ירח או מאדים.

קבוצות של אסטרונאוטים אנלוגיים (אנשים המבצעים משימות מחקר על פני כדור הארץ כהכנה למשימות חלל) מתחומי מקצוע מגוונים כגון מדענים, חוקרים, אסטרונאוטים, יזמים ועוד, שוהות במתקנים לתקופות קצובות של שבועות, חודשים ואפילו שנה ויותר, ובדרך זו לומדות ומתכוננות למשימות עתידיות בחלל. בסיסים אלה מדמים תנאים כמו בידוד ומשאבים מוגבלים, ומאפשרים לחקור את התזונה, הבריאות, חיי החברה ועוד, בתנאי קיצון. מחקרים אלה מספקים תובנות חשובות לגבי האתגרים והפתרונות לחיים על גרם שמיימי אחר.

לאחרונה סיים צוות של ארבעה אסטרונאוטים אנלוגיים של NASA משימה בת שנה בסגנון זה. גם בישראל נערך ניסוי אנלוגי דומה, לפני כשלוש שנים, של סוכנות החלל הישראלית, פורום החלל האוסטרי וארגון D-MARS, ובימים אלו מתוכנן בדרום הארץ מתקן אנלוגי המדמה מושבת קבע על מאדים, לצורך ניסויים.

המסע מפרויקט אפולו של ניל ארמסטרונג ועד לפרויקט ארטמיס הוא סיפור מרתק על חדשנות, חזון ונחישות ללא גבולות. דרך ארוכה ומעוררת השראה מאותו צעד קטן היסטורי על הירח ועד לתוכניות השאפתניות להקמת מתקן קבע על הירח ובהמשך על מאדים. זהו החזון של NASA לעתיד שונה. הירח אינו עוד חלום רחוק אלא יעד בהישג יד, המבטיח תגליות והרפתקאות שיעצבו את עתיד האנושות, אם תשכיל עד אז לשמור על עצמה מפני השמדה עצמית.

אסנת ברק ואיל בן-זאב הם שותפים ב"ארץ מאדים", חברה המפתחת בדרום ישראל מתקן אנלוגי המדמה מושבה על מאדים